ע"פ 4086/98 מיכה בר אילן ד"ר נ. מדינת ישראל

בפני ערעור על סירובה של השופטת בקנשטיין לפסול עצמה מלהמשיך מלשבת בראש הרכב הדן בעניינו של המערער. לטענת מר לנדשטיין קיים חשש ממשי למשוא פנים. חשש זה נלמד מהתערבות היתר של השופטת, אשר גולשת לטענתו אל זירת המשפט, ומונעת מהסניגור לנהל חקירה נגדית יעילה בעניינים מהותיים. בהחלטתה מציינת השופטת כי כל מבוקשה הוא לנהל דיון יעיל, וכי זכויותיו של המערער נשמרות היטב. בטיעונים בפניה ציינה באת כוח המדינה, הגב' הדס פורר-גפני, כי עד כמה שבית המשפט מתערב בחקירתו הנגדית של בא כוח המערער, הרי זה נובע מריבוי חקירות שאינן רלבנטיות.

דין הערעור להידחות. למערער טענות באשר להחלטות ביניים שיפוטיות במשפט פלילי. אלה, כשלעצמן, אינן בסיס לערעור בפני בית משפט זה, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין. אין לעקוף דין זה באמצעות ערוץ הפסילה של השופט. ערוץ זה קיים רק לעניין פסילה המבוססת על משוא פנים של השופט. משוא פנים זה לא הוכח כלל בעניין נשוא הערעור. כל טענותיו הספציפיות של מר לנדשטיין מכוונות כנגד חוקיות החלטות אלה או אחרות. אין בהן, או בהתקבצותן, כדי לבסס עילה לפסילת שופט.

הערעור נדחה.