ע"פ 4101/07 עבדל האדי תחסין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בשני מועדים בחודשים מאי ויוני 2006 ביצע המערער מעשי שוד בתל-אביב. ביום 8.5.06, בשעת בוקר מוקדמת, הוא נכנס לקיוסק ובאיומי אקדח נטל מהעובד ששהה שם 1300 ש"ח וכרטיסי חיוג. ביום 9.6.06, ביצע המערער שוד דומה, והפעם גנב סכום של 2500 ש"ח וכרטיסי חיוג בסכום של 10,000 ש"ח. זמן קצר לאחר אותו שוד נכנס המערער לקיוסק נוסף, ונטל שלא כדין 2100 ש"ח וכרטיסי חיוג בסכום של כ-2000 ש"ח. עוד נטען, כי בחודש יוני 2006 גנב המערער קטנוע ממקום חנייתו והשתמש בו ללא רשות הבעלים. כאשר נעצר המערער, בתאריך 25.6.06, הוא נמצא מחזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 1.68 גרם .

המערער הודה בכל אותן עובדות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, גניבת רכב ושימוש בו ללא רשות, ואחזקת סם שלא לצריכה עצמית. בהמשך, נדון המערער ל-6 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים, והוא חויב לפצות שלושה מתלוננים בסכום של 5000 ש"ח כל אחד. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על הפעלתו, במצטבר, של מאסר על-תנאי בן 16 חודשים שעמד נגד המערער.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, ולא נתן משקל הולם לאפשרות כי האקדח שבו החזיק לא היה כלי נשק אלא אקדח-מצית. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער בעובדות, ולכך שבעקבות הרשעתו הופקע רישיון שניתן לו להלך חופשי, דבר שיחייב אותו לשאת בשבעה וחצי חודשי מאסר נוספים.

אין בידינו להיעתר לערעור. חרף גילו הצעיר של המערער, הוא צבר לחובתו הרשעות קודמות חמורות, וביניהן גם שוד מזוין אותו ביצע בחודש אפריל 2004. בעקבות הרשעותיו מן העבר נדון המערער לעונשי מאסר, אך נראה כי הוא לא למד את הלקח הנדרש, והראיה המובהקת לכך היא שחרף קיומו של מאסר על תנאי בר-הפעלה, ובעת היותו במעמד של אסיר ברישיון, חזר המערער לעסוק בפלילים. המסקנה המתחייבת מכל אלה היא שבעונשו של המערער לא גלומה חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.