ע"פ 4102/07 לירון טויזר נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' צבן , נ' סולברג ו ג' כנפי-שטייניץ ), אשר לאחר שהרשיעו את המערער בעבירה של מעשה מגונה תוך הפעלת אמצעי לחץ, גזרו עליו עונש מאסר בפועל בן תשעה חודשים, וכן מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי כספי למתלוננת.

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו יוחסה לו

עבירה

של מעשה מגונה תוך הפעלת אמצעי לחץ, לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. ההרשעה התבססה על מעשים שביצע המערער, אשר היה בן 21 בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, בקטינה בת שש עשרה וחצי (להלן:"המתלוננת") עמה ניהל מערכת יחסים רומנטית.

על פי כתב האישום, במהלך מערכת היחסים שניהלו השניים, הסכימה המתלוננת, מדי פעם, להתנשק ולהתגפף עם המערער. ביום 8.3.05 בשעת לילה, ביקשה המתלוננת מהמערער להסיעה ממועדון "הצוללת הצהובה" לביתה. בדרך מהמועדון, סטה המערער לפינה צדדית, שם ניסה לנשק את המתלוננת חרף התנגדותה. המערער הוריד את משענת הכסא שעליו ישבה המתלוננת, גהר מעליה, הכניס את ידו מתחת לחזייתה וליטף את חזה. לאחר מכן הפשיל את מכנסיו, פתח את כפתורי מכנסיה ללא הסכמתה והכניס את ידו מתחת לתחתוניה. כל אותו זמן ניסתה המתלוננת להרחיק את המערער מעליה ואף דיברה על ליבו שיחדל ממעשיו אך הוא סירב לעשות כן. לבסוף, נענה המערער לתחינותיה של המתלוננת הניח לה והסיעה לביתה.

2.

לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר נפגע עבירה, בו הובא הרקע האישי והמשפחתי של המתלוננת . בתסקיר צוין, כי בתקופה שלאחר האירוע הייתה המתלוננת במצב רגשי סוער, שרויה בדיכאון, וכי היא ניתקה קשיים חברתיים והתקשתה להתרכז בלימודים. עוד צוין, כי המתלוננת סבלה

מסיוטים וחלומות רעים ואף ביצעה ניסיון אובדני. עורכת התסקיר ציינה עוד, כי המתלוננת מצויה במצב של פוסט טראומה וכי היא זקוקה לטיפול נפשי. בד בבד הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן, אשר עמד על הרשעותיו הקודמות בפלילים ועל השינוי המשמעותי שחל בו מאז ביצוען של עבירות אלה. שירות המבחן המליץ לגזור על המערער שירות לתועלת הציבור, צו מבחן למשך שנה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

3.

בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המערער אותם הגדיר כמעוררי שאט נפש. בית המשפט אף סבר, כי עונש שירות לתועלת הציבור או עבודות שירות, לא יבטא די הצורך את שיקולי הגמול וההרתעה נוכח הפגיעה הקשה שהסב המערער למתלוננת. בצד הזכות, נשקלו מאמצי המערער לחזור לאורח חיים נורמטיבי. לאחר שאיזן בין שיקולים אלה, החליט בית המשפט לדחות את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער וגזר עליו

9 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים; קנס כספי בסך 3000 ש"ח

ופיצוי כספי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

4.

מכאן הערעור שלפנינו, אשר נסב על גזר הדין ומתמקד ברכיב המאסר בפועל שהושת על המערער. בא כחו מציין, כי המערער לא התכוון להפעיל כח על המתלוננת, וכי לאחר שהבין כי אין לה עניין בקשר פיסי, חדל ממעשיו ביזמתו. עוד הוא מדגיש את המסלול השיקומי בו מצוי המערער, את חזרתו לחיים נורמטיביים ואת המלצת שירות המבחן בעניינו. לטעמו, ניתן משקל יתר לתסקיר הקרבן, ולא היה מקום להורות על עונש מאסר לריצוי בפועל. המדינה תומכת בהותרת גזר הדין על כנו, מנימוקיה של הערכאה הדיונית. שירות המבחן ממליץ להמיר את עונש המאסר בפועל במאסר בעבודות שירות, לצד העמדת המערער במבחן. להערכתו, עונש של מאסר בפועל עלול לגרום לרגרסיה במצבו של המערער.

5.

שקלנו את טיעוני הצדדים ואת המלצת שירות המבחן. אכן, בהיבט השיקומי החל המערער לפסוע בנתיב נורמטיבי שיש לברך עליו, בפרט נוכח התנהגותו הקודמת אשר נשאה מאפיינים עבריניים ובאה לביטוי בהרשעות הקודמות בעבירות אלימות וסמים בגינן נשא המערער עונש מאסר בעבודת שירות. דא עקא, ששיקולי השיקום אינם חזות הכל, ובנסיבות המקרה שלפנינו, לא ניתן להתעלם מחומרת המעשה בו הורשע המערער. גם אם אין המעשה מצוי ברף העליון של חומרה, עדיין פגיעתו במתלוננת הייתה רעה וקשה. המערער שיבש את מהלך חייה, עד כדי ניסיון לנקיטה במהלך אבדני. רישום מעשיו עודו ניכר גם בחלוף הזמן, כפי שעולה מתסקיר הקרבן. בנסיבות אלה, תמימי דעים אנו עם בית המשפט המחוזי, כי אין הלימה בין העונש לו עותר המערער לחומרת המעשה בו הורשע, וכי יש ליתן משקל מתאים גם לשיקולי גמול והרתעה. בסופו של יום, מצאנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כל שיקולי הענישה, ונתן משקל הולם גם לשיקול השיקום ולתהליך החיובי בו החל המערער. גזר הדין מאוזן ואינו חורג לחומרה מרמת הענישה הראויה בנסיבות העניין.

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 21.11.07 עד השעה 10.00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.

.