ע"פ 412/10 אייל יזעאלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, יוחסו למערער ולדמיר ואן אוסט (להלן: דמיר) עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. נטען, כי במהלך שנת 2008 קיבל דמיר, על פי בקשתו, מאחיו שבהולנד זרעי קנבוס, ובדירה ששכר החל לגדל צמחי קנבוס מתוך כוונה להפיק מהם סם בכמויות מסחריות. בתאריך 15.3.09 קטף דמיר צמחי קנבוס במשקל כולל של 87.4 ק"ג נטו, ועל פי תיאום מוקדם עם המערער הם הוציאו את הצמחים משקיות הואקום לצורך יבושם. בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובהמשך דן אותו ל-12 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 20,000 ש"ח, והוא נפסל מהחזיק או מקבל רישיון נהיגה במשך 9 חודשים. להשלמת התמונה נוסיף, כי דמיר נדון ל-27 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 60.000 ש"ח והוא נפסל מנהיגה במשך 18 חודשים.

בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש. נטען כי בית המשפט המחוזי נתפס לשגגה שעה שהניח כי למערער עבר פלילי; עוד נטען כי חלקו של המערער בפרשה שולי; נכון היה לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהימנע מכליאתו; מאז שוחרר ממעצרו הוא עלה על דרך המלך; הפסיקה אליה הפנתה ערכאה קמא דנה במקרים חמורים מאלה עליהם נקרא המערער לתת את הדין.

המערער חטא בעבירה שעל חומרתה נדמה כי אין צורך להרבות מלים. הוא חבר לדמיר כדי להחזיק בסם מסוכן במשקל של עשרות ק"ג, אף שמותר להניח כי גם לו היה ידוע שהחברה בישראל מנהלת מאבק ממושך וקשה נגד נגע זה נוכח הנזק הכרוך בו. אפשר שהמערער אכן עלה על דרך המלך, ואפשר גם שהעונש אינו דרוש עוד להרתעת היחיד. אולם גם הרתעת הרבים היא שיקול לא מבוטל, ועל כן אין מנוס מלהבהיר בדרך הענישה לכל מי ששולח את ידו בעיסוק בזוי זה, כי הוא צפוי לשלם על כך בשהייה ממושכת מאחורי סורג ובריח. עם זאת, ונוכח חלקו הקטן של המערער בפרשה, החלטנו ללכת לקראתו במובן זה שתקופת המאסר בפועל תעמוד על 6 חודשים, והמערער ישא בה מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של חלופה אחרת. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעיניהם.

המערער יתייצב לשאת במאסרו בתאריך ה' באלול התש"ע (15.8.10) במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, עד השעה 10:00.