פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4129/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
פאבל ג'ילדינגרש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 14.3.05, בת.פ.ח.
971/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ו' מרוז, ר' כץ, א' ואגו
תאריך הישיבה:
ט"ו בחשוון תשס"ו
(17.11.2005)
בשם המערער:
עו"ד יגאל אובשייביץ
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד בת-עמי ברוט
גב' אדווה פרוינד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
תחילתו של ספור המעשה נושא תיק זה, בהלוואה שנטל אחד – עמוס חג'ג' (להלן: "עמוס") מהמתלונן. משהתקשה עמוס לשלם את חובו, גמלה בלבו החלטה לגנוב מהמתלונן את הסכם-ההלוואה, ולצורך כך פנה באמצעות אדם נוסף (אלכסנדר ניקולאשוילי) למערער. זה האחרון נטל על עצמו לתקוף את עמוס, ליטול ממנו את תיק המסמכים שהוא נוהג לשאת עמו, וכן להזריק לו חומר כלשהו שהיה אמור לגרום לו לשכחה. המערער גייס לעזרתו שניים נוספים, ואת זממם הם ביצעו בתאריך 4.2.04. השלושה תקפו את המתלונן ואשתו, אולם את ההסכם לא הצליחו לגנוב מן הטעם הפשוט שהמתלונן לא נשא אותו עמו באותו יום.
בעקבות אותו אירוע החליט עמוס להמית את המתלונן, וגם את המשימה הזו נטל המערער על עצמו, ותמורתה היה אמור לקבל 30 אלף ש"ח. ביום 18.2.04 ארב המערער ואחד מחבריו למתלונן, וכאשר הבחינו בו ירה שותפו של המערער לעבר הקורבן מספר יריות שגרמו לפציעתו בגבו, בבטנו ובמרפק ידו.
בכל אלה הודה המערער במסגרת הסדר טיעון, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק, דרישת נכס באיומים, ניסיון לרצח וגרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מכוח הסדר הטיעון עתרה המשיבה לגזור למערער 13 שנות מאסר, ובית המשפט אימץ המלצה זו והוסיף עליה 18 חודשי מאסר על-תנאי. כן חויב המערער לפצות את המתלונן בסכום של 30,000 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד העונש. נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו, וכן חלקו הזוטר בשרשרת האירועים.
אין בידנו לקבל את הערעור. המערער חבר לאחרים לביצוען של עבירות שאך בדרך נס הסתיימו ללא קיפוח חיי אדם. תמורת בצע כסף הפך המערער כלי שרת בידיו של אחר, תחילה כדי ליטול מהמתלונן את ארנקו שלא כדין, ואחר כך כדי לרצוח אותו נפש. אכן, מטרה זו לא הושגה, אולם המתלונן נפצע קשה, ומאדם בריא ועצמאי הפך למי שתלוי בעזרת הזולת, סובל משיתוק בחלקה האחורי של רגלו, ונעזר בהליכתו במקל עקב צליעתו. אולם נזקו של המתלונן אינו רק פיסי, אלא גם נפשי, דבר שהביא לבסוף להחלטתו לעזוב את עיר מגוריו הקודמת (באר-שבע), ולעבור למרכז הארץ.
המערער חטא בהתנהגות שהדעת אינה סובלת, המעידה על הפנמה של נורמות עברייניות מן הקשות ביותר. מי שאלה הם ערכיו, נשקפת ממנו סכנה רבה לציבור, ועל כן לא מצאנו כי יש בעונש, חרף חומרתו, עילה להתערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ו
(17.11.2005).
ש ו פ
ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת