ע"פ 4136/06 יאסר אל חמאמדה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וסחר בו, וכן הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 7 ו-13 לפקודת

הסמים המסוכנים, 499(א)(1) לחוק העונשין, ו-43 לפקודת התעבורה.

הרשעת המערער התבססה על הודאתו, לפיה הוא הציע לאדם, שבדיעבד התברר כי פעל כסוכן משטרתי, סם מסוכן מסוג הירואין וכדורי MDMA . העסקה התבצעה בתאריך 21.11.05, בשעת לילה, והיא כללה 498 גרם נטו של הירואין ו-2526 כדורי MDMA . לאחר שמסר את הסם לידי הסוכן ודרש את כספו, נעצר המערער על ידי שוטרים.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 54 חודשי מאסר, 24 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנה. בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד חומרת העונש. נטען, כי המערער הנו בן למשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי, שהודה בעובדות המפלילות והביע חרטה, וששודל על ידי הסוכן לבצע את העסקה תוך הבטחה כי יסייע לאשתו, תושבת השטחים, לקבל מעמד של קבע בישראל.

כל אלה היו לנגד עיניו של בית משפט קמא בבואו לגזור את העונש. ברם, לנגד עיניו היתה גם חומרתם המופלגת של המעשים בהם חטא המערער. הוא רתם את עצמו מרצון ומדעת להפצתו של נגע הסמים בישראל, נגע שעל הנזק הגלום בו נכתב ונאמר רבות. יהיו מניעיו של המערער אשר יהיו, חומרתם של מעשיו מאפילה על נסיבותיו האישיות. יתרה מכך, נוכח הכמות הגדולה של הסמים בהם סחר המערער, שוב אין ספק כי הוא מכיר את מקורות הסם ויודע כיצד להגיע אליהם, ולפיכך סכנתו של עבריין מסוגו גדולה שבעתיים.

לאור האמור, אנו סבורים כי בעונש שהושת על המערער אין חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.