ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4138/00
ע"פ 4301/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
המערערת בע"פ 4138/00
(המשיבה בע"פ 4301/00):
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 4138/00
(המערער בע"פ 4301/00):
אבישי איטח
ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט
המחוזי
בבאר שבע מיום 1/5/2000 בת.פ 942/99
על ידי כבוד השופטים: אבידע, אזולאי, סלוטקי .
תאריך הישיבה: א' באלול התשס"א (20.8.01)
בשם המערערת בע"פ 4138/00
(המשיבה בע"פ 4301/00) : עו"ד מיכאל קרשן
בשם המשיב בע"פ 4138/00
(המערער בע"פ 4301/00): עו"ד חיים מקלר
בשם שירות המבחן: גב' בתיה ויידנפלד
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש וערעור על חומרת העונש, של מי שהורשע (להלן: המשיב) בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק, בנסיבות המתוארות בסעיף 335(א)(1) לחוק. להרשעה זו צורפה הודאה בהרשעה בעבירות של ניסיון לאספקת סם מסוכן ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
המשיב הועמד לדין ביחד עם שניים אחרים על כך שהשלושה קשרו קשר להרוג אדם בשם יוסוף אבו-סבית (להלן: אבו-סבית), עקב סכסוכים שהיו בינו לבין שני הנאשמים האחרים. לשם ביצוע מזימתם, השיגו השלושה רכב ורימון רסס צה"לי כדי להשליך את הרימון על אבו-סבית, שאמור היה להמתין להם בקיוסק בו קבעו להיפגש. המשיב ואחד מן הנאשמים האחרים הגיעו ברכב למקום המפגש בקיוסק והשליכו את הרימון לעבר יושבי המקום, מתוך כוונה להרוג את אבו-סבית ואחרים מבני משפחתו שהיו שם. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נפגעו קשה ונחבלו באופן חמור תשעה בני אדם שהיו במקום. הנפגעים אושפזו בבית חולים ונזקקו לטיפולים רפואיים, ואך בדרך נס לא נגרם מותו של אף אחד מן הנוכחים במקום. במקום נגרם גם נזק רב לרכוש ולכלי רכב שחנו בקרבתו.
לאחר שמיעת עדי התביעה, הודה המשיב בעבירות שיוחסו לו. משפטו הופרד ממשפטם של האחרים והוא הורשע ונידון ל – 8 שנות מאסר בפועל, וכן לשנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
בהטילו את העונש, עמד בית המשפט המחוזי הן על החומרה המיוחדת שבמעשים בהם הורשע המשיב, והן על נסיבותיו האישיות – גילו הצעיר מחד ועברו הפלילי הכבד מאידך – של המשיב. בית המשפט נתן משקל רב להודאת המשיב, וגזר עליו את העונש האמור. על גזר דין זה מערערים הצדדים לפנינו.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את העבירות, את נסיבות ביצוען ואת נסיבותיו האישיות של המשיב, ולאחר שעיינו בתסקירי המבחן – לרבות התסקיר המשלים שהוגש לנו לקראת הדיון בערעורים, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של המשיב להידחות, ודין ערעורה של המדינה להתקבל. העבירות אשר המשיב הורשע בביצוען הן מן החמורות ביותר מבחינת עוצמת האלימות, התעוזה והמסוכנות הנשקפת מהן. השימוש ברימון רסס הינו שימוש בכלי קטלני שפגיעתו קשה ורבה. באירוע בו השתתף המשיב, נפל הרימון והתפוצץ בתוך פח אשפה שהיה בקרבת מקום ורק כך נבלם חלק מההדף. על אף זאת, נפצעו תשעה קורבנות תמימים ששהו במקום וחלקם נותרו עם רסיסים בחלקי גופם. המשיב הוא צעיר שהיה בעת ביצוע העבירות קטין שגילו קרוב ל – 18. אף על פי כן, הינו בעל עבר פלילי עשיר, החל מגיל 13, הכולל עבירות אלימות, עבירות נגד הרכוש, החזקת סכין והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. מתסקיר שירות המבחן עולה כי מאמצים טיפוליים בעבר לא נשאו פרי. גם כיום שירות המבחן אינו מוצא כי יש תשתית מספקת להמלצה כלשהי בעניינו של המשיב, אף כי לאחרונה נתגלו אצלו סימנים של רצון להיטיב את דרכו בהיותו בכלא.
נוכח אופיים של המעשים, חומרתם ותוצאותיהם הקשות, ובהתחשב בעברו הפלילי הכבד של המשיב, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי הקל עימו יתר על המידה. אשר על כן, ראינו להתערב בעונש שהוטל ולהחמיר עם המשיב; בהתחשב בכך שאין ערכאת הערעור מחמירה עם הנאשם במידה שראוי היה לעשות בערכאה הראשונה ובהתחשב בגילו הצעיר, אנו מעמידים את עונשו של המשיב על 12 שנות מאסר, מהן 10 שנים לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו, ושנתיים מאסר על תנאי. התנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, א' אלול התשס"א (20.8.01).
המשנה לנשיא ש ו
פ ט ת ש ו פ ט