ע"פ 4141/06 גרשון שימונוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בהתייצבו בפני בית המשפט המחוזי הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו, ותמצית הדברים היא זו: המערער הנו בעלים של מונית, ובחודש ינואר 2006 הכיר אדם, תושב הדרום, שהציע לו לבצע עבורו הובלה של סמים מסוכנים למקומות שונים בישראל, תמורת סכום של 300 ש"ח עבור כל נסיעה. המערער נתן את הסכמתו לאותה הצעה, ובמשך כארבעה חודשים הוא ביצע 15 עד 20 הובלות מסוג זה. בתאריך 2.1.06 הוביל המערער ברכבו כשניים וחצי ק"ג של סם מסוכן מסוג הרואין, ושוטרים עצרו אותו כאשר הסם בחזקתו.

2.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, אולם בפיו היתה הסתייגות אחת, לאמור, את חלקו בפרשה אין להגדיר כ"ביצוע עסקה בסם" אלא כאספקת סם בלבד. לאבחנה זו נודעת חשיבות, הואיל והמשיבה עתרה לחילוט רכבו של המערער, דבר המותנה בהרשעתו בעבירה של "עסקה בסם" (ראו סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973).

השקפת המערער ביחס להגדרת מעשיו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן הורשע בסופו של יום בעבירות לפי סעיפים 7(א)(ג) ו-13 בשילוב עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים, וכן סעיפים 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 43 לפקודת התעבורה.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד ממצאו של בית המשפט המחוזי, לפיו ביצע המערער "עסקה בסם", וכן כנגד העונש.

3.

לא הוכחה בפנינו עילה לשנות מהכרעת-הדין. אכן, המערער אינו הבעלים של הסם וגם לא הקונה שלו, אולם כאדם מן הישוב היה אמור להבין, ואין ספק כי ידע זאת, שהעברת סמים בכמויות כה גדולות אינה מתבצעת כמעשה של חסד וללא תמורה, ולמעשה מדובר באחת החוליות בשרשרת העברתו של הסם מהיבואן לסוחר, ומזה לקונים. כאשר המערער החליט לתת את ידו למעשה זה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, הוא עשה עצמו חלק מן המנגנון אשר השתתף בביצועה של עסקה בסם. מכך עולה, כי לא זו בלבד שהוא נכנס לגדרו של סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, אלא שהוא אף נחשב כמי שביצע "עסקה בסם", ועל כן קמה לבית המשפט המחוזי הסמכות לחלט את רכבו. למען שלמות התמונה נוסיף, כי אף שהערכאה הדיונית נעתרה לבקשת החילוט, בסופו של דבר החלטה זו לא היתה ישימה. לאחר מעשה התגלה כי נפל שיבוש בציון מספרו של רכב המחולט בגזר-הדין, ומשהדבר נתגלה והמשיבה עתרה לתיקון הטעות, חלף המועד לביצוע תיקון זה שלא בהסכמת המערער (ראו סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

4.

באשר לערעור כנגד העונש – בית המשפט המחוזי גזר למערער 7 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 3 שנים, פסילה על-תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 25,000 ש"ח.

אף שלמערער אין הרשעות קודמות, ברור מתוך העובדות בהן הודה כי אין מדובר בכישלון חד-פעמי, אלא בפעילות ממושכת שנועדה לסייע לסוחרים בסם מסוכן להפיץ את הנגע הזה בקרב האוכלוסייה בישראל. כאמור, ביצע המערער 15 עד 20 הובלות מסוג זה, ומחרידה המחשבה על הכמות הכוללת שעשתה דרכה בנתיב זה לשוק הסמים בישראל. המערער ביצע את העבירות ממניע של בצע כסף, כאשר האינטרס של טובת הציבור רחוק מלבו. על התנהגות זו היה נכון להגיב בחומרה, ולפיכך, אף שהעונש שהושת עליו אינו קל, מצאנוהו ראוי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.