ע"פ 415/10 ציון בנימינוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת ביצוע עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בתאריך 31.10.08, בשעת לילה, פרצה קטטה בין המערער לדני כץ (להלן: המנוח) ואדם אחר, ובמהלכה הוכה המערער על ידי יריביו. לאחר שאנשים הפרידו בין הניצים, עלה המערער לדירתו שם הצטייד בסכין, וחזר לזירה כדי לחפש את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ותוך שהוא מצהיר שהוא הולך להרביץ למנוח. בשלב זה הבחין המנוח במערער, רץ לעברו והעימות הפיסי בין השניים התחדש. או אז הוציא המערער את הסכין ודקר את המנוח בבית חזהו, וכתוצאה מכך נגרם מותו.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ולאחר הרשעתו נדון על ידי בית משפט קמא ל-16 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי, כמו כן, חויב המערער לשלם פיצוי לילדיו של המנוח, אשתו ואמו בסכום כולל של 606 אלף ש"ח.

2.

המערער משיג בפנינו על העונש שהושת עליו. נטען כי הוא אמנם חזר לזירה לאחר שהצטייד בסכין, אולם התכוון לחפש את הטלפון הסלולארי שלו, והמנוח הקדים ותקף אותו. עוד נטען, כי בשני שלביו של האירוע האלים, גרמו המנוח וחברו למערער חבלה של ממש. לבסוף, נטען כי העונש שנגזר למערער סוטה לחומרה מרמת הענישה הנוהגת.

3.

אין בידינו להיעתר לערעור. אכן, המערער הוכה על ידי המנוח ואחר, אולם לאחר זאת הצליח להגיע לביתו, וככל שסבר כי תוקפיו חטאו בפלילים, היתה פתוחה בפניו הדרך להתלונן על כך בפני רשויות החוק. אולם המערער בחר ללכת בדרך שונה, היינו לשוב לזירה, ולא רק כדי לחפש את מכשיר הטלפון שאבד, אלא גם מתוך כוונה להשיב למנוח כגמולו (ראו סעיף 4 לעובדות בהן הודה המערער). הנה כי כן, הצטיידות המערער בסכין לא נועדה לאפשר לו להתגונן מפני תקיפה אפשרית, ומותר להוסיף ולהניח לחובתו כי הוא צפה את האפשרות כי יעשה בה שימוש כמו גם את התוצאה הקטלנית של תרחיש זה. כתוצאה מכך קופד פתיל חייו של אדם צעיר, אב לשני ילדים רכים, ועם זילות מסוג זו בחיי אדם, לא ניתן להשלים. מסקנה זו מתחייבת ביתר שאת נוכח עברו הפלילי של המערער, ועל כן חרף חומרתו של העונש, לא סברנו כי יש מקום או עילה להתערב בו.

הערעור נדחה.