ע"פ 4158/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בפרשה מזעזעת עוסק הערעור שבפנינו.

המערער הוא אביה של קטינה ילידת שנת 2001. בחודש מרץ 2005 הכה המערער את הקטינה עם נעלו וגרם לה דימום בפניה. באותו אירוע תקף המערער גם את אשתו, ועל כל אלה הוא נדון בחודש מרץ 2006 ל-16 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי (ת"פ 1265/05 של בית משפט השלום בחדרה). אולם, נראה כי המערער לא למד דבר וחצי דבר מהעונש בו נשא, ובעוד מאסר על-תנאי מרחף מעל לראשו, הוא חזר לסורו והפעם הסלימה עד למאוד התנהגותו.

בחודש ספטמבר 2006, בהזדמנויות שונות, הכה המערער את הקטינה בכל חלקי גופה, תוך שהוא משתמש בחגורה, מקל ונעליים וכן משך בשערה. ואם בכך לא די, נהג המערער לכבות סיגריות בוערות על ידי הצמדתן לגופה. בתאריך 27.10.06 שב המערער וחטא באלימות נטולת מעצורים. הוא הטיח את ראשה של הקטינה בקיר עד זוב דם, הכה אותה ושוב והצמיד לגופה סיגריות בוערות, תוך שהוא אוטם את אוזניו לתחנוניה ולבקשתה כי יניח לה לנפשה. רק בחלוף יומיים, כאשר הגיעה אחותו של המערער לבקרם, היא הבחינה בקטינה שוכבת על הרצפה במצב קשה, ובעקבות כך היא הובהלה לבית חולים שם אושפזה במשך מספר ימים.

המערער הודה בעובדות האמורות, והוא עשה זאת בגדרו של הסכם טיעון מכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 48 חודשי מאסר ולהפעיל, במצטבר, עונש מאסר מותנה שעמד נגדו. באת כוחה של המשיבה נימקה את ההסדר המקל בקשיים שהתעוררו בזימונם של עדי התביעה למסירת עדות בבית המשפט, ועל כך הוסיף בא-כוח המערער באומרו, כי אם היו הראיות נשמעות ספק אם היה ההליך מסתיים בהרשעה. בהמשך, התברר כי אותם קשיים בפניהם ניצבה התביעה, נבעו גם מחוסר יכולתם של החוקרים לגבש מסקנות בשאלת מהימנות הקטינה.

נוכח כל אלה, החליט בית המשפט שלא לחרוג מהסדר הטיעון, וגזר למערער 48 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל המאסר המותנה בן 12 החודשים, במצטבר. עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי בנסיבותיו של המקרה הנוכחי הוא אינו רואה מקום לנכות מתקופת המאסר את ימי מעצרו של המערער. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערעור שבפנינו.

לא ראינו מקום לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שפעל בגדר סמכותו כאשר החליט לקבוע את תחילת מניינה של תקופת המאסר מיום גזר-הדין. נסיבותיה של הפרשה בה עוסק ערעור זה הנה מופלגת בחומרתה, ולולא הסדר הטיעון, צפוי היה המערער לעונש חמור פי כמה, אם היה מורשע בדינו. כך או כך בהציגם את הסדר הטיעון לא התייחסו הצדדים כלל לשאלת ימי המעצר, וכאמור, בנסיבותיו החריגות של מערער זה, אין פסול בדרך בה בחר השופט המלומד של בית משפט קמא ללכת. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח תסקירו המשלים של שרות המבחן, ממנו עולה כי המערער רחוק מללמוד את לקחו, ואף נשקפת ממנו סכנה ממשית לבני משפחתו.

נוכח האמור, הערעור נדחה.