ע"פ 4162/98 רחל בר נ. מאיר ויזל יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה

1.הבקשה שלפנינו היא לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

ערכאה זו היא השלישית הדנה בנושא זה. לאחר שהבקשה הוגשה תחילה לבית משפט השלום ונדחתה, הוגש ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה, לבית המשפט המחוזי, בו תלוי ועומד ערעור על החלטת בית משפט השלום והערעור נדחה. בהמשך, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי ובמסגרתה הוגשה בקשה זו.

2.נראה לי כי אין בנימוקיהם של המבקשים דבר שיש בו כדי להביא לשינוי קביעותיהן הברורות והנחרצות של הערכאות הקודמות. בית המשפט המחוזי שראה בפנייתם של המבקשים אליו "עוד ניסיון "להרוויח זמן", לדחות את קץ הבנייה האסורה שהם הביאו על עצמם במו-ידיהם והכל במטרה להכשיר את הטרף בכל דרך".

3.מדובר בבריכת שחיה שנבנתה על ידי המבקשים עם גדרות קירות סמך ומסלעה, בממדים נכבדים, על קרקע שאינה של המבקשים ומהווה שטח ציבורי חקלאי ובלא היתר כדין. התקווה שהרשויות תעתרנה ותכשרנה את הבנייה בדיעבד, איננה מספקת כדי להשאיר את המצב הבלתי חוקי על כנו, מה עוד שועד האגודה החליט לדחות את הבקשה והטיפול על-ידי רשויות אחרות - אם יש לו סיכוי וסיכוי כזה נראה קלוש - עלול להתמשך זמן רב שבמהלכו יהנו המבקשים מפרי מעלליהם.

4.הערעור היה קבוע לשמיעה בבית המשפט המחוזי ביום 7.7.98 והמבקשים בקשו לדחותו. הוא אכן נדחה וייקבע לא לפני הפגרה, כך שאין תוצאות הערעור עומדות בשער.

5.הנזק אינו בלתי הפיך. אם יתקבל הערעור - וסיכוייו קלושים - יהיו המשיבים צפויים לחיובם בהחזרת המצב לקדמותו בין על-ידי פיצוי כספי ובין בדרך אחרת ואם ישיגו המבקשים בבוא היום היתר כחוק גם אם ערעורם יידחה, יוכלו הם לבנות את הבריכה מחדש.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך 5,000 ש"ח.