ע"פ 4167/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אשר הוטל על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, וזאת עד להכרעה בערעור.

2.

המערער הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשלושה אישומים של ביצוע מעשים מגונים באחת מבנותיו, מעשים אשר בוצעו בין השנים 2000 ו-2008. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי סיכויי שיקומו של המערער ייבחנו באופן יסודי, וכי אם תתקבל חוות דעת חיובית משירות המבחן אודות המערער – וייקבע כי המערער "הצליח מאוד" – בטיעונים לעונש תעתור המדינה להטיל עליו, בין השאר, שנת מאסר בפועל. במקביל, הוסכם כי המערער יוכל לטעון באופן חופשי לעניין עונשו. לאחר הכרעת הדין נדחה גזר הדין בהסכמה שוב ושוב, משך שנה וחצי, להגשת תסקירים משלימים. בסופו של דבר, קבע שרות המבחן כי מוצו האפשרויות הטיפוליות לגבי המערער. עוד הבהיר שירות המבחן כי מכון מסוים אליו הופנה המערער לטיפול החליט שלא לקבל אותו לטיפול נוסף. בסופו של דבר גזר בית המשפט את הדין כפי שפורט לעיל.

3.

כיוון שהערעור הוא על העונש בלבד, לא מתעוררת במקרה זה שאלת סיכויי הערעור על ההרשעה. למעשה, השאלה המרכזית הטעונה הכרעה לדעתי היא סיכויי הערעור להביא לתפנית בסוג הענישה, כך שבמקום המאסר בפועל שהוטל על המערער, יישלח המערער לעבודות שירות ויוחזר למסגרת טיפולית. לעניין זה עשה בא כוח המערער את כל שיכול היה לעשות הן בערכאה הראשונה והן בהליך שלפני. בא כוח המערער הפנה, בין השאר, לחוות דעת בעניין טיפול אותו מקבל המערער באופן פרטי .

בא כוח המערער טוען כי שירות המבחן היה צריך לתת סיכוי ממשי להליך השיקומי, כפי שהתכוונו הצדדים מלכתחילה.

4.

עיינתי בכל המסמכים הרבים שצורפו להודעת הערעור ולאלה שהוסיף הסנגור והציג בדיון על פה. אף שאין לטעת מסמרות בדבר, הסיכוי שעונשו של המערער לא יכלול מאסר בפועל – אלא רק עבודות שירות ושיקום – אינו נראה, על פניו, סביר. זאת, לאור עמדתו הנחרצת של שירות המבחן בעניינו של המערער. יש לזכור כי שירות המבחן, ולא מטפל פרטי, הוא הגורם שבו תלו הצדדים את הסכמותיהם לשיקום לפי הסדר הטיעון.

5.

על כן, ובשים לב לתקופת המאסר לה צפוי העורר, לא ראיתי לסטות מן הכלל שמאסר יש לרצות מיד.

6.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.7.2010 כפי שקבע בית המשפט המחוזי.