ע"פ 4168/09 נתנאל פרץ נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בחודש אוגוסט 2006 שרתו המערערים במשמר הגבול, ובאחד הימים הוצבו בתחנה המרכזית בבאר-שבע לצורך אבטחה. בשלב כלשהו הלכו המערערים לשוק העירוני, שם פגשו שלושה שוהים בלתי חוקיים (להלן: פאחרי, טלאל ומוראד), ודרשו מהם להוציא את תכולת כיסיהם. השלושה נשמעו לדרישה והניחו על הארץ שני מכשירי טלפון ניידים וסכום כולל של 4065 ש"ח. מערער 1 (להלן: נתנאל) ארז את רכושם של המתלוננים בשקית, ואז ביקש טלאל לספור את כספו. בתגובה איים עליו נתנאל, וכאשר טלאל עמד על שלו, הוא דחף אותו וסטר לו. בהמשך, הובילו המערערים את שלושת המתלוננים לתחנה המרכזית, שם החליט נתנאל לשחרר את פאחרי לאחר שזה הודיע כי הוא מתכוון לפנות בתלונה למחלקה לחקירות שוטרים. לאחר זאת, דרשו המערערים משני המתלוננים האחרים לשבת על הארץ, ואמרו להם להמתין עד לשובם. בפועל, הסתלקו המערערים עם רכושם של המתלוננים, אותו חילקו ביניהם בביתו של נתנאל. להשלמת התמונה נוסיף, כי בעקבות החקירה שנפתחה הושב למתלוננים רכושם.

2.

המערערים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיע בית המשפט המחוזי את נתנאל בעבירות של שימוש לרעה בכח המשרה, תקיפה כדי לבצע פשע ודרישת נכס באיומים. אופיר הורשע בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, וסיוע לדרישת נכס באיומים. בהמשך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נדון נתנאל ל-6 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על תנאי והוא חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 1000 ש"ח. אופיר נדון ל-4 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב בפיצוי של 700 ש"ח לכל אחד מהקורבנות. ביחס לשני המערערים נקבע כי הם ישאו במאסר בדרך של עבודות שירות.

3.

בערעורים שבפנינו משיגים המערערים על ההחלטה להרשיעם, ולחילופין, הם סבורים כי לא היה מקום להשית עליהם מאסר ממושך, אף אם נקבע כי ישאו בו בדרך של עבודות שרות.

4.

עיינו בנימוקי הערעור, שבעניינו של אופיר הובאו בהרחבה יתרה ובפרוט רב, והאזנו לטיעונים על פה, אולם לסופו של יום לא שוכנענו כי הוכחה עילה לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. משוטר המופקד על אכיפת החוק – בשים לב לחשיפתו לציבור ומגעיו עמו – נדרשת הקפדה מיוחדת על קלה כחמורה. שוטר החורג מתפקידו וחוצה את הקו לתחום הפלילי, פוגע לא רק בתדמיתו שלו, אלא גם בדמותה של המשטרה בעיני הבריות. בית המשפט המחוזי היה מצווה לתת על כל אלה את דעתו, כפי שהיה מצווה שלא להתעלם מנסיבותיהם האישיות של המערערים ונימוקי-קולא נוספים שהעלו. כך בדיוק נהג השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, ולהשקפתנו, בתוצאה אליה הגיע – הרשעת המערערים וגזירתו של עונש מתון ביותר – לא נפלה שגיאה כלשהי המצדיקה את התערבותנו.

אי לכך, הערעורים נדחים.

הממונה על עבודות השירות מתבקש להניח בפנינו, בתוך 30 ימים, את המלצותיו בעניינם של שני המערערים, באשר להתאמתם לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות, ומה המקום שהוא מיעד להם. בעקבות כך יובאו התיקים בפנינו להשלמתו של פסק הדין.