ע"פ 4176/14 איתן כוכבי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ש '

לארי-בבלי ) מיום 7.6.2014 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 54461-2-12.

2.

ביום 2.6.2014 התקיים דיון הוכחות בעניינו של המערער. המערער לא התייצב בזמן לדיון, ונשמעו עדויות בהעדרו. ביום 5.6.2014 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה אשר לוותה בתצהיר מטעמו. בתצהיר צויין, בין היתר, כי נפל פגם בקביעת שעת הדיון על ידי בית המשפט, במקביל לקיומו של דיון אחר בעניינו של המערער בבית המשפט בפתח תקווה. עוד צויין, כי בא כוח המשיבה מסר למערער מידע שגוי במהלך שיחת טלפון אשר התקיימה בין השניים, אשר אינו תואם את שצויין בפרוטוקול הדיון שהתקיים בהעדרו. לפיכך, ביקש המערער מבית המשפט להורות למשטרת ישראל לחקור את בא כוח המשיבה בחשד לשיבוש הליכי משפט או למחוק את פרוטוקול הדיון מאותו המועד. לחלופין, ביקש המערער לחקור את עדי התביעה בחקירה נגדית. בבקשה צויין, כי "היה ובית המשפט הנכבד ידחה את כל הבקשות, מתבקש בית המשפט הנכבד לפסול עצמו מלדון בעניינו של הנאשם". בהחלטתו מיום 7.6.2014 דחה בית המשפט את הבקשה לחקירתו של בא כוח המשיבה, וציין כי הפרוטוקול משקף את אשר נאמר בדיון. בית המשפט הוסיף כי עדי התביעה יזומנו אם המערער יפקיד כסף להבטחת הוצאותיהם. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. במסגרת הערעור, חזר המערער על השגותיו לגבי המועד שנקבע לדיון בעניינו. בנוסף, לדבריו, חוסר נכונותו של בית המשפט לבחון האם בא כוח המשיבה פעל לשיבוש הליכי המשפט מעידה על משוא פנים לטובת המשיבה.

3.

דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מתייחסות כולן להחלטותיו הדיוניות של בית המשפט בנוגע למועד הדיון, לתיקון הפרוטוקול ולחקירת בא כוח המשיבה. הלכה היא כי אין בהחלטותיו הדיונית של בית המשפט, כשלעצמן, כדי להקים עילת פסלות, ועל המערער להצביע על קיומן של נסיבות המצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו, לדוגמה, ע"פ 4165/13 ד. רותם ומאור (2009) בע"מ נ ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (13.6.2013); וכן יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006) (להלן – מרזל )). בעל דין אינו רשאי להניח כי כל שהוא טוען יהיה מקובל על בית המשפט, וכי משמעה של דחיית טענותיו היא פסלותו של בית המשפט. מתן אפשרות לפסול שופט בשל החלטותיו לגופו של ההליך עשויה לייצר אצלו מורא מפני העלאתן של טענות פסלות, כך שבית המשפט לא יפסוק על פי המתחייב מהדין ומניהולו התקין של המשפט ( ראו, מרזל , בעמודים 177-176). קביעות אלה מקבלות משנה תוקף בענייננו, בו בקשת הפסלות שולבה מלכתחילה בבקשותיו הדיוניות של המערער, תוך ציון כי ככל שבית המשפט ידחה את בקשותיו של המערער, הרי שעליו לפסול עצמו מלדון בעניינו. כאמור, אין לאפשר כריכה בין הכרעת בית המשפט בבקשותיו של בעל הדין בהליך לגופו, לבין פסילתו, לבל יושפעו החלטותיו הדיוניות של בית המשפט מקיומה של בקשת הפסלות.

4.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נתבקשה להגיב.