פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
4181/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
לירון סננס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 2.4.09
בתפ"ח 11873-07-08 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' טל, מ' פינקלשטיין וא'
סטולר
תאריך הישיבה:
כ"ה בטבת התש"ע
(11.1.10)
בשם המערער:
עו"ד ניר ליסטר
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המערער הורשע על-פי הודעתו, בעקבות הסדר טעון שאינו מתייחס לעניין העונש – ולאחר תהליך "גישור" – בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בעקבות סכסוך קודם בינו לבין קרבן העבירה החליט המערער לגרום למתלונן חבלה חמורה. הוא רכש לצורך כך סכין מתקפלת, פתח אותה מנדנה, בא אל המתלונן ודקר אותו דקירות רבות, בהן דקירה בלב ודקירה בכבד ובכיס המרה. אך כפסע היה בין המתלונן לבין המוות. המעשה בוצע במחשבה תחילה, ימים אחדים לאחר שנתגלע סכסוך אלים בין המערער לבין הקרבן.
המערער נדון לריצוי עונש מאסר בן שש שנים החל מיום מעצרו בנוסף לעונש של מאסר מותנה, וחוייב בתשלום פיצויים בסך של 5,000 ש"ח
למתלונן.
הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.
המערער סבור כי בית-המשפט קמא לא נתן משקל די לשיקולים העומדים לזכותו לקולא ובהם נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות ומצבו הנפשי.
טענות אלה אין לקבל. בית-המשפט המחוזי שקל היטב את כל נסיבות המקרה לחומרה ולקולא ובחר שלא למצות את הדין עם המערער. המדובר בעבירה הנגועה באלימות חמורה שאך בנס לא נסתיימה בתוצאה קטלנית. בית-משפט זה חזר וציין את הצורך לעקור משורש את "תת תרבות הסכין", כלשון הפסיקה, ואת הפנייה הנמהרת לאלימות קטלנית שהפכה מנהג נפוץ במקומותינו. העונש שנגזר על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבות ובפועל אינו חמור כלל בנסיבות המקרה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט