ע"פ 4189/00 יחיאל מהצרי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו, על ידי בית משפט השלום, בעבירת תקיפה של בן זוג. הוא נדון לעונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ומאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים. הוא ביקש מבית המשפט, במעמד בו ניתן גזר הדין, לעכב את הביצוע של עונש המאסר. אך בית המשפט דחה את הבקשה. וכך אמר בית המשפט (השופטת א' גת):

"נסיבותיו של תיק זה הן מיוחדות במינן וזאת לנוכח אישיותו של הנאשם כפי שמופיע בתסקיר שירות המבחן. צודקת התובעת שאם נעתר לבקשת הדחיה יש חשש שהנאשם יעשה מעשה כנגד המתלוננת משנוכח לדעת בתוצאות התלונה דהיינו מאסר בפועל.

בנסיבות אלה אינני רואה לנכון להעתר לבקשה".

אי לכך החל המבקש לרצות את עונש המאסר בו ביום, כלומר, ביום 22.5.00.

המבקש ערער על גזר הדין של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי ובמקביל ביקש מבית המשפט המחוזי לעכב את הביצוע של עונש המאסר. הוא טען כי יש סיכוי טוב שערעורו יתקבל, אך הערעור יישמע רק לאחר שלושה חודשים, ומכאן שאם לא ישוחרר מן המאסר בשלב זה, יהיה עליו לרצות כשליש מעונש המאסר עד שהערעור יוכרע. אך בית המשפט המחוזי החליט [ביום 5.6.00] לדחות את הבקשה.

לפיכך פנה אל בית משפט זה באותה בקשה. כיוון שהבקשה היתה חסרה פרטים מסויימים, נתבקש בא-כוח המבקש להשלים את החסר, והדיון בפני התקיים ביום 9.7.00.

המבקש חוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי כתמיכה בבקשה לעיכוב הביצוע של עונש המאסר. המדינה חוזרת על ההתנגדות לבקשה.

לאחר ששקלתי את הטענות של בעלי הדין, החלטתי לקבל את עמדת המדינה. הטעמים להחלטה זאת הם אלה.

הערעור של המבקש יישמע על ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.9.00. יש סיכוי טוב שבית המשפט יכריע בערעור אותו יום או סמוך לאותו יום. עד אותו יום יירצה המבקש מאסר של שלושה וחצי חודשים לערך מתוך תקופת המאסר שהוטלה עליו. הערעור של המבקש מוגבל לחומרת העונש בלבד. גם אם הערעור יתקבל ובית המשפט המחוזי יחליט להקל בעונש, כפי שהמבקש סבור, עדיין סביר להניח, בנסיבות המקרה, כי בית המשפט לא יחליט לפטור את המבקש ממאסר באופן מוחלט. אכן, אין זו אלא סברה, אך בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב הביצוע של עונש אמור להעריך, בין היתר, את הסיכוי והתוצאה של הערעור. אמנם אין לשלול לגמרי את האפשרות שאילו עוכב הביצוע של עונש המאסר מלכתחילה היה בית המשפט המחוזי מוכן להסתפק בעונש אחר, שאינו כולל מאסר בפועל, או מסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. אולם, כנגד אפשרות זאת ניצבים שיקולים אחדים. השיקול העיקרי בעיני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי היה שיקול המסוכנות של המבקש. שיקול זה נתמך על ידי העבר הפלילי של המבקש, שהוא עבר מכביד, גם בתחום האלימות, ועל ידי התסקיר של שירות המבחן. בית המשפט רשאי לקחת שיקול זה בחשבון. שנית, אף כי להלכה מדובר בבקשה לעיכוב הביצוע של עונש המאסר, בפועל מדובר על הפסקה בביצוע של עונש המאסר, ולהפסקה נדרש טעם חזק יותר מאשר לעיכוב. במאזן השיקולים הכף נוטה, לדעתי, נגד שחרור המבקש מן המאסר בו הוא נתון.

זאת על יסוד ההנחה כי משפטו של המבקש אכן יתקיים ביום 6.9.00 ויסתיים באותו יום או במועד סמוך לאותו יום. אם יתברר כי לא כך הוא, יתכן שיהיה בכך טעם בפי המבקש להגיש לבית המשפט בקשה לעיון חוזר.

הבקשה נדחית.