פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4198/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. חמדאן מוסא
עבידאת
2. נג'יבה עבידאת
3. אנתיסאר עבידאת
4. מיסון עבידאת
5. מוסה עבידאת
6. אמירה עבידאת
7. עמאר עבידאת
8. דיאאא עבידאת
9. סנאא עבידאת
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ו באייר תשס"ג
(28.5.03)
בשם העותרים:
עו"ד א' גבע
בשם המשיב:
עו"ד ע' גולומב
פסק-דין
השופט א' מצא:
העותרים ביקשו לקבל מעמד של תושבי קבע בישראל. טענתם הייתה, כי ערב מלחמת ששת הימים התגוררו בירושלים וכי גם מאז המלחמה ועד היום מרכז חייהם מצוי בירושלים; הגם שבמיפקד האוכלוסין שנערך בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים העותרים לא התפקדו, ואף שבפועל נרשמו כתושבי ערים ביהודה ושומרון. המשיב דחה את בקשתם, ואף בעקבות שימוע שנערך לעותרים, לא ראה מקום לשנות מהחלטתו. כנגד החלטה זו הופנתה העתירה.
ההרכב המקורי, שלפניו נדונה העתירה ביום 11.7.02, העניק לעותרים את השהות שנתבקשה על-ידם להגשת תשובה לתגובת המשיב לעתירה. בכך ניתנה לעותרים הזדמנות להציג ראיות לביסוס טענתם, כי ערב מלחמת ששת הימים היה מרכז חייהם בירושלים. לתשובתם בכתב, שהוגשה לבית-המשפט לקראת המשך הדיון בעתירה, צירפו העותרים מסמכים שונים, המעידים על זיקתם לירושלים. דא עקא שמן המסמכים שהוגשו על-ידם לא עולה, כלל ועיקר, כי במועד הקובע (קרי: ערב מלחמת ששת הימים) מרכז חייהם של העותרים היה בירושלים. כפי שצוין בבג"ץ 5626/95 שקיר נ' שר הפנים [לא פורסם], "עצם העובדה שהעותרים התגוררו שנים רבות בתחום השיפוט של ירושלים אינה מקימה חזקה שמרכז חייהם היה ערב מלחמת ששת הימים בירושלים".; והדברים הללו יפים גם לפרשתם של העותרים שלפנינו.
אשר על כן אנו מחליטים לדחות את העתירה.
ניתן היום , כ"ו באייר תשס"ג
(28.5.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט