ע"פ 420/13 יוסף אלעואודה נ. מדינת ישראל

לא ראינו מקום להתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי שהשית על המערער ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי.

איננו סבורים כי יש ממש בטענת המערער לפיה בית המשפט קמא לא נימק כנדרש את מתחם הענישה אותו קבע בעניינו של המערער ואיננו סבורים כי נפלה שגגה בקביעת מתחם זה. כמו כן, עיון בגזר הדין מלמד כי אין בסיס לטענה כי עונש המאסר אשר נגזר על המערער הושת, למעשה, אך בגין הרשעתו באיומים ולא בגין הרשעתו בעבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העונש נגזר על המערער בגין שתי העבירות במשולב בהתאם לנסיבות המקרה.

באשר לפסקי הדין אליהם הפנה בא כוח המערער; ראשית , הלכה ברורה היא כי מלאכת גזירת הדין אינה מדע מדוייק ובית המשפט בוחן ומכריע בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות; שנית , אף אם קיימים מקרים בהם הושתו עונשים קלים יותר על עבריינים שביצעו עבירות דומות, ברי כי קיימים מקרים בהם הושתו עונשים חמורים יותר על עבריינים שהורשעו בביצוען של עבירות כאלה; ושלישית , עיון בפסקי הדין אליהם היפנה בא כוח המערער מלמד כי נסיבותיהם שונות מנסיבות המקרה שלפנינו.

במקרה דנן הוגש כתב אישום מתוקן שהמערער הודה במיוחס לו במסגרתו, זאת במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, והגם שעל פי כתב אישום זה יוחסו למערער עבירות של נשיאת נשק שלא כדין ואיומים, לא ניתן להתעלם מכך שכתב האישום מייחס למערער ירי של 6 קליעים מאקדח שאותו אחז לעבר רכב בו ישבו שלושה, מטווח קרוב.

אין להקל ראש בחומרתן היתרה של העבירות דנן בנסיבות כתב האישום; ובנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שהאקדח ששימש לירי, לא הוסגר ולא הועבר לחזקת המשטרה, עובדה עליה עמד בית המשפט קמא, וכן מעברו הפלילי המכביד של המערער שהורשע בעבר פעמים רבות ואף ריצה ארבע תקופות מאסר.

נוכח כל האמור לעיל, אף אם יש לשקול בכובד ראש את הנסיבות לקולא עליהן עמד בא כוח המערער, אין בכך כדי להצדיק הפחתה בעונש המאסר בפועל שהושת עליו.

אשר על כן, הערעור נדחה.