ע"פ 4202/98 איגור צימרמן נ. מדינת ישראל

המערער וארבעה אחרים (להלן גם: החבורה) הואשמו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בכתב-אישום אחד, כי סחטו בהרכבים שונים של החבורה סכומי כסף מצעירים עוברי-אורח בעת שהללו הילכו לתומם ברחובות כפר-סבא, וזאת תוך שימוש באיומים ובאלימות. כתב-האישום כנגד החבורה כלל שמונה אישומים, שמתוכם הואשם המערער בחמישה.

בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר עודד מודריק) הרשיע את המערער בביצוע שתי עבירות שוד, שתי עבירות של סחיטה באיומים ועבירה אחת של סחיטה בכוח. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן נקבע כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש מאסר שנגזר על המערער בעניין אחר.

הערעור שבפנינו הופנה כנגד חומרת העונש. טענתו של המערער הייתה, כי לנוכח עקרון אחידות הענישה לא היה מקום להחמיר בעונשו לעומת עונשיהם של ארבעת שותפיו לחבורה, שעליהם הוטלו עונשי מאסר בפועל קצרים יותר.

יש לדחות את טענת המערער.

לנוכח חומרתן הרבה של העבירות שבביצוען הורשע המערער, העונש שהוטל עליו, כשלעצמו, אינו חמור כלל. במקרה שבפנינו עקרון אחידות הענישה אף לא נפגע, שכן עברו הפלילי של המערער היה מכביד יותר לעומת עברם הפלילי של ארבעת שותפיו לחבורה, ובגין אחת מהרשעותיו אף נידון המערער לעונש מאסר בפועל של שנתיים וחצי, שאותו ריצה בעת שנגזר דינו בענין שבפנינו.

זאת ועוד. בית-המשפט המחוזי קבע כי המערער, שכונה בפי שותפיו לחבורה "הנסיך", היה ככל הנראה גם הבולט מביניהם, ואף התרשמותו של בית-המשפט המחוזי מעדותו הייתה כי המערער אוצר בחובו "דחפים אגרסיביים". בנסיבות אלו, לא מצאנו כי עלינו להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המערער לעומת עונשיהם של שותפיו לחבורה.

הערעור נדחה.