פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
4220/99
בפני:
כבוד השופט י' קדמי
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט מ' אילן
המערער
:
יאיר
אזרי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 24.6.99 בת.פ. 10230/98
שניתן
על ידי כבוד השופטת ש' רוטלוי
תאריך
הישיבה: כ"א באב תשנ"ט (3.8.99)
בשם
המערער
:
עו"ד אהוד בן יהודה
בשם
המשיב
ה:
עו"ד ברכה וייס
פסק - דין
השופט מ' אילן:
נימוקי פסק הדין
ביום 3.8.99 שמענו את טענות באי כח בעלי הדין
בערעור זה והחלטנו לדחות את הערעור, כשאנו מציינים שהנימוקים יינתנו במועד מאוחר
יותר.
להלן נימוקי פסק הדין:
המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה
הגורמת חבלה ממש - לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 92 לאותו חוק.
הרקע העובדתי, לפי כתב האישום המתוקן שהמערער הודה
בו, הוא כי המערער תקף את חברתו לחיים דאז, עורכת דין נורית בוכניק, פעמיים, תקיפה
שגרמה לה לחבלות של ממש, וכן איים עליה מספר פעמים בכך שיתקוף אותה פיסית, ושיפגע
בשמה הטוב כעורכת דין בכך שיפיץ ברבים את הידיעה שהיא חברה של נרקומן.
הרקע לתקיפות ולאיומים היו קנאתו של המערער,
עקב חשדו שיש לחברתו קשר רומנטי עם אחר. כן היו האיומים מכוונים להניא את המתלוננת
מלהתלונן במשטרה ולשכנעה לתת לו כספים לצורך רכישת סמים.
על עבירת התקיפה הגורמת לחבלה של ממש נגזרו על
המערער שלוש שנים מאסר, מהן שנתיים בפועל ושנה על תנאי למשך שלוש שנים מיום גמר
ריצוי מאסרו; התנאי חל על העבירות בהן הורשע וכן על כל עבירת אלימות. בגין עבירת
האיומים נגזרו עליו שתי שנות מאסר, האחת לריצוי בפועל והאחת על תנאי לשלוש שנים.
שתי תקופות המאסר בפועל חופפות, כך שבסך הכל
נגזרו על המערער שתי שנות מאסר לריצוי בפועל. יחד עם זאת הופעלו מאסרים מותנים
שהיו תלויים ועומדים נגד המערער בארבעה גזרי דין קודמים, סך הכל 33 חודשי מאסר.
מתוך תקופה זו נקבע, ששנה אחת תהיה מצטברת לעונשים שנגזרו על המערער בתיק זה והיתר
יהא חופף לאותם עונשים.
כך שבחשבון הסופי, על המערער לרצות שלוש שנות
מאסר בפועל. נגד חלק זה של העונש מכוון הערעור.
המערער הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום
המתוקן במסגרת הסכם טיעון, שכלל גם הסכמה לגבי אופי הטיעון לעונש. הוסכם, שהתביעה
תעתור לשלוש שנים מאסר, שבמסגרתן יבואו גם 33 חודשי מאסר על תנאי, הנובעים מארבעה
מאסרים על תנאי בני הפעלה התלויים ועומדים נגד הנאשם. כן יעתרו הצדדים בהסכמה לקבל
תסקיר קצין מבחן לפני הטיעון לעונש וזאת מפני שהנאשם, לטענתו, עובר תהליך גמילה
והתביעה מעונינת לבדוק זאת באמצעות קצין מבחן. על פי ההסכם, הסניגוריה חופשית
לטעון לעונש כרצונה.
הסכם הטיעון קוים והעונש שנגזר על המערער הוא,
כאמור, שתי שנות מאסר בפועל ועוד שנה מצטברת מתוך 33 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו;
סה"כ שלוש שנות מאסר בפועל, עונש שהוא בהחלט במסגרת מה שהוסכם בעסקת הטיעון.
גם אובייקטיבית אי אפשר לומר שזהו עונש חמור בשביל העבירות שהורשע בהן המערער,
וגם סניגורו אינו טוען אחרת. עיקר השגתו מכוונת לכך, שבית המשפט לא דחה את מתן גזר
הדין לשם קבלת תסקיר נוסף מקצין המבחן, אף על פי שתסקיר קצין המבחן שהוגש לבית
המשפט מסתיים בבקשה לדחות את מתן גזר הדין לשלושה חודשים למטרה זאת.
בית המשפט דחה למעשה את מתן גזר הדין פעם אחת,
לפי בקשת שירות המבחן. לאחר שימוע הכרעת הדין ביום 21.1.99 החליט בית המשפט להזמין
תסקיר קצין מבחן לקראת הטיעון לעונש, שנדחה ליום 14.3.99.
קצין המבחן התבקש במפורש "להתייחס, לבקשת
הסניגור, לתהליך הגמילה שעובר הנאשם בהתייחסותו לנושא המאסרים המותנים".
לקראת יום 14.3.99 הוגש תסקיר קצין מבחן המסתיים בפסקה הבאה:
"
למרות
העובדה כי לא ברור לנו הקשר בין התמכרותו לסמים לבין התנהגותו העבריינית, כפי
שיאיר מציג אותה, ולמרות שלא ברורה מידת מסוכנותו כלפי המתלוננת כיום, אנו רואים לנכון,
גם במקרה זה להמליץ על דחית הדיון בענינו ל3- חודשים על מנת לאפשר לו להמשיך
בתהליך הגמילה בו החל ולבדוק את יכולתו להתמיד בשיקום וגמילה לאורך זמן".
בעניין בקשה זו היתה מחלוקת בין בא כח המדינה
ובין הסניגור; בעוד שהתביעה התנגדה למתן הדחייה תמך בה הסניגור בהתלהבות. השופטת
הנכבדה בבית המשפט קמא החליטה, בשלב ראשון, שלא להעתר לבקשת הדחייה ולשמוע טיעונים
לעונש ביום ה21.3.99-.
הסניגור לא אמר נואש וביקש את השופטת לעיין
מחדש בהחלטתה, שכן קצין המבחן התבקש במפורש להתייחס לאפשרות הארכת תקופת התנאי בלי
להפעיל את המאסרים על תנאי, ולא עשה כן.
השופטת נעתרה וציינה בהחלטתה, כי "שירות
המבחן מתבקש להתייחס במפורש לנושא ההשלכה שיש למאסרים המותנים על אפשרות ענישתו או
שיקומו של הנאשם". שירות המבחן התבקש למסור את המלצותיו בנושא זה עד ליום
13.4.99, יום בו היו אמורים להישמע הטיעונים לעונש.
בגלל תקלה לא הועברה החלטה
זו לשירות המבחן ולכן נדחה הדיון פעם נוספת, הפעם ליום 16.6.99. לקראת יום זה הוגש תסקיר נוסף על ידי שירות המבחן, המסתיים בהמלצה לדחות את הדיון בשלושה חודשים נוספים. המלצה זו מנומקת בכך, שמדובר ב"תהליך טיפולי ממושך" שידרוש זמן כדי להעריך את השינוי שעובר על המטופל "ולאמוד את שיקומו הטיפולי" ואת התנהגותו לאורך זמן. הפעם לא נעתרה השופטת לבקשת הדחיה והחליטה, כי גזר הדין ינתן ב24.6.99-. באותו יום אמנם שומע גזר הדין.
הערעור מכוון כל כולו להחלטתה האחרונה של השופטת שלא לדחות את הדיון יותר. טענת בא כוח המערער היא, כי אם בית המשפט כבר הלך בדרך זו של קבלת תסקיר מבחן כדי לבדוק את האפשרות לסיים את הדיון ללא עונש מאסר בפועל וללא הפעלת מאסרים על תנאי, היה צריך ללכת את הדרך למלוא אורכה ולא להפסיק בכך רק משום שנתבקשה דחייה נוספת, כי לשירות המבחן היה דרוש זמן נוסף כדי לחוות דעתו בצורה החלטית.
דחינו את הערעור כי דעתנו היא, שלא היתה טעות בהחלטת השופטת שלא לדחות את הדיון פעם נוספת.
בגזר הדין הארוך והמנומק של בית המשפט קמא ייחדה השופטת פרק מיוחד לנושא תסקיר המבחן, שם נאמר: כי השופטת לא ראתה מקום לדחייה נוספת. משום העובדה שקצינת המבחן לא היתה יכולה להעריך אם קיים קשר בין התמכרותו של המערער לסמים לבין אלימותו, ולפיכך גם לא ברורה מידת מסוכנותו של המערער כלפי המתלוננת ביום כתיבת התסקיר.
מלכתחילה הוסכם, לבקשת הסניגור, לקבל תסקיר קצין מבחן במגמה לבחון אם יש מקום שלא להפעיל את המאסרים על תנאי נגד המערער ולנהוג בו כאמור בסעיפים 82 ו85- לחוק העונשין, תשל"ז1977-. השופטת לא היתה מוכנה לשקול אפשרות זאת, אלא אם כן היתה נחה דעתה, כי כתוצאה מטיפול הגמילה בטלה מסוכנותו של המערער כלפי המתלוננת; בתסקיר הראשון היה מצויין מפורשות, שלא ברור הקשר בין התמכרותו של המערער לסמים לבין עבריינותו. ממילא גם לא ברור שתהליך גמילה יבטל או יפחית את מסוכנותו. בתסקיר הסופי אין כלל התייחסות לשאלה זאת, אף על פי שהשופטת בהחלטה מיום 21.1.99, 13.4.99 ביקשה התייחסות מפורשת לשאלה זו.
הדחייה שנתבקשה על ידי שירות המבחן לא היה לה שום קשר עם השאלה שהשופטת ביקשה להתייחס לה. הדחייה נתבקשה על מנת לבחון את מידת התמדתו של המערער בתהליך הגמילה. נכון עשתה השופטת כשלא דחתה את גזר הדין פעם נוספת למטרה זו. כפי שמציינת השופטת בגזר הדין, תהליך גמילה מסמים אפשר לעבור גם בין כותלי בית הסוהר.
בדרך כלל, ראוי שעונש יינתן סמוך להכרעת הדין. כל הטעם בדחייה היה לצורך שיקול האפשרות לפעול כאמור בסעיף 82 לחוק העונשין. מרגע שהתברר, שקצין המבחן אינו יכול לחוות דעתו בקשר למידת מסוכנותו של המערער כלפי המתלוננת ולגבי הקשר שבין מסוכנות זו להתמכרותו לסמים, שוב לא היה נימוק המצדיק דחייה נוספת למתן גזר הדין.
משום כך דחינו את הערעור.
ש ו פ ט
השופט י' קדמי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
ניתן היום, י"ב באלול תשנ"ט
(24.8.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99042200.
T05