ע"פ 4229/14 סופיאן סעאידה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהושת על המבקש בגין הרשעתו בעבירת הריגה ובעבירות תעבורה נוספות.

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) הרשיע את המבקש בעבירת הריגה ובשורת עבירות תעבורה. לפי כתב האישום שהוגש נגד המבקש, ביום 6.7.2011 נהג המבקש במשאית שלה היתה רתומה עגלה נגררת בכביש מס' 90 (כביש הבקעה) לכיוון דרום. בצאתו מאחד העיקולים בכביש התהפכה העגלה והתנגשה ברכב שהגיע מהכיוון הנגדי. תאונה זו הביאה למותו של אחד ולפציעתו של אחר – שניהם שוטרים במשטרת ישראל שנהגו אותה עת ברכב משטרתי. בית המשפט קמא דחה את גרסת המבקש שלפיה סטה ממסלול נסיעתו בשל רכב שחדר לנתיבו, וקבע כי התאונה נגרמה עקב פזיזות המבקש, שהוביל אשפה במשקל גבוה מהמותר; נהג במהירות מופרזת; והתעלם מנקר בצמיג העגלה אשר היה עליו לדעת על אודותיו. בגזר דינו השית בית המשפט קמא על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 45 חודשים; מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; שלילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים; ופיצויים בסך 20,000 ש"ח למשפחת המנוח.

2.

המבקש הגיש לבית משפט זה הודעת ערעור המכוונת הן להכרעת הדין, הן לגזר הדין, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו. בהודעת הערעור טען המבקש כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את משקל האשפה שנשאה העגלה, שעה שלא הובא לעדות מבצע השקילה. בנסיבות אלו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי אשר קיבל כראיה מסמכים הנוגעים לעניין זה, מבלי שעורכם יתייצב לעדות. עוד נטען כי המשיבה לא הוכיחה כי המבקש יצא לדרכו כאשר צמיג העגלה היה מנוקר, או כי המהירות שבה נהג, שהיתה קרובה ביותר למהירות המרבית המותרת, היא שגרמה להתהפכות העגלה. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, נטען כי למבקש טענות הגנה טובות, כך שישנו סיכוי גבוה כי יזוכה מעבירת הריגה ויורשע לכל היותר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, באופן שיהא בו כדי להשליך על תקופת המאסר שנגזרה עליו. בא כוחו של המבקש הוסיף כי המבקש הוא צעיר שזו לו הסתבכות ראשונה בפלילים; כי הוא התייצב לכל הדיונים שנערכו בעניינו; וכי לא נשקף ממנו כל סיכון לציבור נוכח פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה.

3.

בדיון שהתקיים לפניי התנגדה באת כוח המשיבה למבוקש. נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, בשים לב לכך שהכרעת הדין התבססה על ממצאי הזירה ועדויות מומחים ועדים; ומשבית המשפט המחוזי שלל את גרסת המערער אשר לנסיבות התאונה. עוד נמסר כי תשובה לעניין קבילות הראיות הנוגעות למשקל האשפה שהועמסה על העגלה תינתן בשלב שמיעת הערעור. לבסוף צוין כי אף אם יזוכה המבקש מעבירת הריגה ויורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, הרי שהענישה שתושת עליו ממילא תהא מחמירה בשל כך שרשלנותו מצויה ברף הגבוה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה והאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, לנאשם שהורשע בפלילים לא עומדת עוד חזקת החפות, ונקודת המוצא היא כי עליו לשאת בעונש באופן מיידי (ע"פ 1565/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (6.3.2014)). עם זאת, בנסיבות מסוימות ניתן לעכב ביצועו של עונש מאסר, וזאת כתלות באיזון שבין השיקולים שעליהם עמד בית משפט זה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) ובהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר; וטיב הערעור וסיכויי הצלחתו. בענייננו, אף שעל המבקש הושת עונש מאסר בפועל ממושך יחסית, אני סבור – בזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – כי הערעור מעלה שאלות הראויות לדיון (בין היתר בשים לב לכך שלא נשמעה מהמדינה בשלב זה תשובה של ממש לעניין קבילות הראיות בהתייחס למשקל המשאית). משאין להוציא מכלל אפשרות כי הרשעת המבקש בעבירת ההריגה לא תיוותר בהכרח על כנה, ובמקרה כזה יופחת עונשו (ושוב אדגיש כי אין אני קובע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור); ובשים לב לרמת הסיכון הנמוכה הנשקפת מן המבקש נוכח עברו הנקי, גילו הצעיר ופסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנים רבות – ראיתי להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר כמבוקש.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. ביצוע עונש המאסר בפועל יעוכב עד להכרעה בערעור. תנאי השחרור הקבועים בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.5.2014 יעמדו בעינם לשם הבטחת התייצבות המבקש לשאת בעונשו, אם וככל שיידחה ערעורו.