ע"פ 4242/07 גלעד עמרוסי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1985, הורשע בשורה של מעשי סדום. על פי עובדותיו של כתב האישום בו הודה, בשלוש הזדמנויות בשנת 2004, הוא נפגש עם קטין יליד חודש ספטמבר 1989, והשניים מצצו האחד את איבר מינו של האחר, וכן החדירו את איברי מינם לפי הטבעת של שותפם. באישום נוסף נטען, כי בארבע הזדמנויות שונות ביצע המערער מעשים דומים בגופו של קטין אחר, יליד חודש אוקטובר 1990, תוך שהיה לו יסוד סביר להניח שהקטין הנו בן 14 שנים או יותר.

הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה בחודש מרץ 2005, ואילו העונש נגזר לאחר למעלה משנה, מתוך כוונה לאפשר להגנה להציע מסגרת טיפולית נאותה עבור המערער, נוכח מצבו ונסיבות חייו. נמצא כי המערער הינו בן למשפחה ברוכת ילדים, כאשר שלושה מאחיו סובלים מפיגור קל. מפיגור דומה סובלים גם הוריו של המערער והוא עצמו, ועל רקע כל אלה הוא לוקה בקשיים לשלוט על דחפיו המיניים. המערער עסק בפעילות הומוסקסואלית, וקיימת אצלו משיכה לילדים וילדות צעירים ממנו. באחד המקרים הוא אף הועמד לדין, לאחר שנמצא כי ביצע ביחד עם אחיו הבוגר ממנו בעילה ומעשה מגונה בגופה של אחותם.

הנה כי כן, מסוכנותו של המערער לסובבים אותו שוב אינה טעונה הוכחה, ומשנכשל הניסיון למצוא עבורו פתרון טיפולי בתוך הקהילה, החליט בית המשפט המחוזי להורות על כליאתו לשבע שנים, תוך המלצה לשירות בתי הסוהר לשלבו במסגרת טיפולית מתאימה שתסייע בשיקומו.

בערעור שבפנינו מלין המערער על תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. זה האחרון, סבר, ומסקנתו מגובה גם בחוות דעת שהוגשה מטעם ההגנה, כי הטיפול הניתן כיום למערער עשוי לכל היותר להפחית את הדחף המיני, אולם טיפול זה חייב להיות מלווה בטיפול נפשי משולב בסירוס כימי, לו נתן המערער את הסכמתו.

נסיבותיו של המערער קשות הן, אולם קשה שבעתיים היא הסכנה הנשקפת ממנו לצעירים בכלל ולקטינים בפרט. בעניינו של המערער נבחנה אפשרות שיקומו על ידי שילובו בתהליך טיפולי בקהילה, אולם המסקנה היתה שהטיפול עתיד להיות אינטנסיבי וממושך, וככזה הוא מחייב את אחזקת המערער במסגרת סגורה. עם זאת, גם לאחר שהמערער נכלא אין הוא מקבל את הטיפול הדרוש לו, וזאת עקב ריבוי המועמדים מקרב האסירים, והצורך לטפל תחילה באלה העומדים בפני שחרור, כדי ששילוחם מן הכלא לא יהיה כרוך בסכנה לציבור. במצב זה קצרה ידנו מלסייע למערער, הואיל וקיצור תקופת המאסר כמוה כהנחת הסכנה הנשקפת ממנו לפתחו של הציבור, ולכך לא נוכל לתת את ידנו.

אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור, ולא נותר לנו אלא לצרף את המלצתנו כי המערער ישולב בתהליך טיפולי במסגרת שב"ס, במועד מוקדם ככל הניתן.