ע"פ 4263/05 צ'רלי אסייג נ. מדינת ישראל

1.ביום 1.5.05 נדון המערער ל-10 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן הושת עליו מאסר מותנה של שנתיים ימים. יחד עם המערער נדונו אחרים. גזר הדין ניתן בעקבות הרשעתו של המערער בעבירות של קשירת קשר לפשע, סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות וכליאת שווא. הכרעת הדין ניתנה ביום 13.7.04. משניתן גזר הדין החליט בית המשפט המחוזי, כי המערער יחל מייד בריצוי עונש המאסר ודחה בקשה לעיכוב ביצוע. כנגד החלטה זו מכוון הערעור.

2.מטרת הערעור הינה לאפשר תקופת ביניים של 30 ימים, על מנת שהמערער יוכל בגדר אותה תקופה להגיש ערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין, וכן לעתור במסגרת הערעור לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. במלים אחרות, מבוקש עתה עיכוב ביצוע של עונש המאסר כמהלך ביניים עד שתידון בקשה לעיכוב ביצוע שתוגש יחד עם הערעור. הסניגור המלומד מצביע על כך, כי המערער שוחרר ממעצר בתיק הנוכחי עוד ביום 7.8.03, ועד לגזר הדין התייצב לכל הישיבות שנערכו במשפטו ולא החמיץ ולוּ ישיבה אחת. כמו כן מוסיף הסניגור ומציין, כי מדובר באדם נשוי ואב לילדים.

3.אכן, המערער היה משוחרר במשך תקופה ארוכה עד למתן גזר הדין. ברור, שהמצב השתנה משניתן גזר הדין שהטיל עליו תקופת מאסר ארוכה. השינוי האמור משפיע כמובן על השאלה אם ראוי לשחררו ולוּ לתקופת ביניים. לאור ההלכה הפסוקה שהתייחסה, בין היתר, למקרים של גזרי דין בהם הוטלו תקופות מאסר ארוכות, איני מוצא שיש לקבל את הערעור שבפניי. כמובן, שהמערער יהיה רשאי לעתור לעיכוב ביצוע יחד עם הערעור שבכוונתו להגיש.

4. הערעור נדחה.