ע"פ 4264/01 מרדכי פדידה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט המחוזי בחיפה בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור ובהדחה בחקירה.

על פי הנטען בכתב האישום, יזם המבקש שימוש בכספי המועצה הדתית בנימינה להקמת בריכה פרטית בחצרו. לשם כך, כך על פי כתב האישום, השפיע המבקש על מי שכיהן אז כראש המועצה הדתית, שיתן לו שיקים של המועצה הדתית בסכום כולל של 25,000 ש"ח, ויגרום לכך שבספרי המועצה הדתית ירשם כאילו הוצאה ההוצאה לתיקון המקווה ועמודי הערוב בתחומי בנימינה. המבקש התקשר עם קבלן, עמו סיכם כי יקים עבורו את הבריכה תמורת 35,000 ש"ח. בפועל, כך נטען, שילם המבקש לקבלן רק 10,000 ש"ח, ואילו את היתרה בסך 25,000 ש"ח נתן לו בשיקים של המועצה הדתית, תמורתם המציא הקבלן למועצה חשבוניות פיקטיביות. עוד נטען בכתב האישום כי לאחר שהחלה החקירה המשטרתית, הדיח המתלונן את הקבלן לומר בחקירתו כי הוא אכן ביצע את העבודות עבור המועצה.

2.ראש המועצה הדתית והקבלן הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות המיוחסות להם, ועונשם נגזר בהתאם להסדר טיעון.

אשר למבקש, בית המשפט המחוזי הרשיעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו שלוש שנות מאסר, מהן אחת בפועל והיתר על תנאי, וכן קנס בסך 50,000 ש"ח.

3.המבקש מערער על פסק דינו של בית משפט קמא. בד בבד הוא עותר לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד להכרעה בערעור (עונש המאסר עוכב על ידי בית המשפט המחוזי).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. ככלל, אין בית משפט זה נוטה לעכב תשלום קנסות, שכן תשלומם אינו עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. בנסיבות המקרה דנן, לא הצביע המבקש על כל טעם שהוא המצדיק סטייה מן הכלל.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם את הקנס שהוטל עליו עד ליום 21.8.2001.