ע"פ 427/99 דוד אברג'ל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע - על פי הודאתו - בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ. 8072/98) בעבירה של שוד, שביצע באשה כבת 72, ממנה חטף את תיקה שהכיל מסמכים, טבעות ו540- ש"ח במזומנים, לאחר שהכשילה והפילה ארצה. בשל מעשהו זה, נגזר על המערער עונש של ארבע שנים מאסר לריצוי בפועל; וכן הופעלו

כנגדו שני עונשי מאסר מותנים - האחד של ששה חדשים והשני של שמונה עשר חדשים - אשר ירוצו באורח חופף ומצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק הנוכחי, באופן שבסך הכל עליו לרצות בפועל חמש שנים מאסר.

הערעור מכוון כנגד מידת העונש.

לשיטת הסניגור, שגה בית המשפט המחוזי בשניים. ראשית - בכך שלא נתן ביטוי לעובדה שלמתלוננת לא נגרם נזק גופני ממשי והרכוש שנשדד ממנה הוחזר לה. ושנית - בכך שלא נתן משקל נאות למצוקה הקשה שאליה נקלע המערער בשל התמכרות קשה לסמים, ממנה הוא עושה מאמצים להיגמל.

לצד שני אלה הוסיף הסניגור וטען, כי המערער נדון בשל פרשה אחרת - התפרצות - לשנה וחצי מאסר, שירוצה באורח מצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק הנוכחי, באופן שעליו לרצות שש וחצי שנים מאסר בפועל; כאשר הכל נעוץ בהתמכרותו לסמים.

לא מצאנו להיעתר למערער. העונש שנגזר עליו הולם את חומרת מעשה השוד שביצע באשה מתבגרת; ובית המשפט לא חרג ממסגרת ההסדר שהושג בין הצדדים בענין מידת העונש. ואילו העובדה שעל המערער לרצות תקופת מאסר מצטברת של שנה וחצי אינה מצדיקה, כשלעצמה, הפחתה בעונש שנגזר בשל השוד. המדובר בשתי פרשיות שונות; והעובדה שבבסיס שתיהן עומדת ההתמכרות לסמים, אינה שוללת הוראה בדבר ריצוי העונשים באורח מצטבר.

שוד והתפרצות אינן הופכות לעבירות פחות חמורות כאשר הן מבוצעות על רקע של התמכרות לסמים; ומן הראוי שעבריינים בכח - כמו גם המערער - ידעו זאת.

נתנו דעתנו למאמצים שעושה המערער להיגמל מן הסמים; ואין לנו ספק ששלטונות שירות בתי הסוהר ייסייעו בידו וישלבו אותו - אם יתאים לכך - בתכניות גמילה.

הערעור נדחה.