ע"פ 4277/09 מוהנד עאהד אעביד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

עד לחודש יולי 2008 הועסק המערער על ידי חברת הובלות שמושבה בכפר טרומן. בתאריך 13.7.08 הוא הודיע על התפטרותו מהעבודה על רקע סכסוך כספי, ובאותו מעמד נטל רכב של החברה והסתלק עמו תוך שהוא אומר "שיחפשו את הרכב". בהמשך גמר המערער אומר לגנוב את אחת ממשאיות החברה, מתוך כוונה להעבירה לשטחי הרשות הפלסטינית ולמכור אותה תמורת סכום של 150 אלף ש"ח. את זממו ביצע המערער בתאריך 15.7.08, בשעת לילה מאוחרת, תוך שהוא נעזר באחר, מוחמד שרקייה (להלן: מוחמד). הם ארבו ליד כפר טרומן, וכאשר הבחינו במשאית של החברה יוצאת משם, החלו לנסוע בעקבותיה. משנעצרה המשאית באחד הצמתים, ניגש מוחמד אליה, פתח את דלתה ובאיומים של אקדח-דמה דרש מהנהג (להלן: המתלונן) לנסוע לכיוון ראש העין. בהמשך, הורה מוחמד למתלונן להיכנס לכביש 6 ולעצור בצד, אולם תוך שהוא מאט את מהירות המשאית קפץ המתלונן ממנה מתוך כוונה למלט את נפשו. ברם, מוחמד לא הרפה ממנו, דלק אחריו, הדביקו והכה אותו, ולבסוף גם את קשר את רגליו וידיו ורק אז נטש אותו. בהמשך הסיע מוחמד את המשאית לכיוון מחסום טול כרם כשהמערער נוסע בעקבותיו, ושם הם נעצרו.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין. לאחר שהצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף כי מוחמד נדון, בגדרו של הסכם טיעון, ל-18 חודשי מאסר.

המערער משיג בפנינו על עונשו, אולם לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות ממנו. קדם להרשעת המערער הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה התביעה לגזור לו ארבע וחצי שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. הסכמתו של המערער להסדר זה כמוה כאישור לכך שהעונש, אף ברף הגבוה לו עתרה המשיבה, מצוי במתחם הסבירות. לפיכך, חסד עשה בית המשפט המחוזי עם המערער כאשר לא מיצה עמו את הדין, אף שמדובר בעבירות להן נודעת חומרה מופלגת. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונש שנגזר לשותפו של המערער, ולעניין זה נדגיש, כי בעת שהצדדים טענו לעונש בעניינו של המערער, כבר היה ידוע להם העונש שהושת על מוחמד, וחרף זאת לא חזר בו המערער מהסכם הטיעון שהוצג לבית המשפט.

אי לכך, הערעור נדחה.