ע"פ 4286/08 חליל הלהוושלה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוחסו למבקש שני אישומים. בראשון נטען, כי בתאריך 1.7.04 בשעות הערב הוא נהג ברכב בו היה נוסע נוסף, ובמקום כלשהו בדרך עפר, הוא אסף סם מסוג חשיש במשקל של כ- 7 ק"ג שהיה נתון בשבע אריזות. בהמשך נסיעתו הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור, אולם המבקש המשיך בנסיעה מהירה, ובשלב מסוים ירד מהרכב, הסתיר את הסם בתוך שיחים, והמשיך בנסיעה עד אשר הגיע לבית זרזיר, שם עצר ונמלט רגלית.

באישום השני נטען, כי בתאריך 11.4.05 החזיק המבקש רכב גנוב, וכאשר הגיעו שוטרים לביתו כדי לעצור אותו, הוא עלה לרכב הגנוב מתוך כוונה להסתלק מהמקום. בניסיונו להימלט פגע המבקש ברגלו של אחד השוטרים, וזה האחרון ירה לעבר גלגליו של הרכב. בהמשך, פגע המבקש בניידת משטרה ובשוטר נוסף, והחל נמלט בנסיעה מהירה תוך סיכון חייהם של השוטרים. בעקבות כך החל מרדף בעקבות המבקש, במהלכו הוא הוסיף לסכן משתמשים אחרים בדרך. לבסוף, עצר המבקש את הרכב בו נהג, ונמלט רגלית.

המבקש כפר במהלך משפטו בעובדות שיוחסו לו, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים החליט בית-המשפט המחוזי להרשיעו באישום הראשון בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המבקש זוכה מעבירות של חבלה מחמירה כלפי השוטרים וחבלה במזיד ברכב, לאחר שנמצא כי לא התקיים בו היסוד הנפשי לעבירות אלו. באישום השני הורשע המבקש בחבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעשה פזיזות בנהיגה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המבקש זוכה מעבירה של נהיגה ללא רישיון.

בגין העבירות בהן הורשע נדון המבקש לשש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים מתום מאסרו.

כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו, הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה, ובבקשה שבפני, הוא עותר לעכב את ריצוי עונשו. לבקשה זו לא ראיתי מקום להיעתר. הרשעת המבקש בעבירות שיוחסו לו התבססה, בעיקרה, על הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות. כידוע, ערעור בנסיבות אלו מציב בפני נאשם המבקש להשיג כנגד הכרעת הדין משוכה גבוהה. ברם, זה אינו העניין היחיד העומד למבקש לרועץ, אלא בעיקר חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע. ככל שהרשעתו תישאר על כנה, המסקנה שתתחייב תהיה כי מדובר במי שהסכנה הגלומה בו לציבור הנה מופלגת בחומרתה. לא נעלמה מעיני עובדת מחלתו הקשה של בנו של המבקש, ואין ספק שבנסיבות אלו ראוי היה כי המבקש יסעד את בנו בשעתו הקשה. אולם, מהעבירות בהן הורשע עולה כי שעה שהמבקש מתהלך חופשי גלומה בו סכנה עקב נטייתו לחטוא ולשוב ולחטוא בפלילים. בנסיבות אלו לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע העונש, וככל שיהיה צורך בנוכחות המבקש ליד בנו, תופנה בקשה ברוח זו לשלטונות הכלא.

הבקשה נדחית.