ע"פ 4303/06 אולסיה טויטמן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4303/06

ע"פ 4628/06

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערערת בע"פ 4303/06:

אוליסייה טויטמן

המערער בע"פ 4628/06:

ג'באלי ג'אד

נ

ג

ד

המשיבה :

מדינת ישראל

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 40105/05 מיום 26.4.06 (השופט כבוב חאלד)

תאריך הישיבה:

י"ג בתשרי התשס"ז

(5.10.06)

בשם המערערת בע"פ 4303/06:

עו"ד יעל פינקלמן

בשם המערער בע"פ 4628/06:

עו"ד מוחמד חאג' יחיא

בשם המשיבה:

עו"ד רחל מטר

בשם שירות המבחן:

גב' אסתר שדה

מתורגמנית:

אניה אסאס

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.שני ערעורים, שנשמעו כאחד, על חומרת העונש שנגזר על המערערים על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט חאלד כבוב) ביום 26.4.06.

ב.המערערים הורשעו, על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של התעללות בקטין או חסר ישע ובתקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה חמורה, והמערערת גם בהזנחת ילדים והפרת חובה של הורה לקטין. הם נדונו לשלוש שנות מאסר, מהן אחת לריצוי בפועל ושתיים על תנאי, בניכוי תקופת מעצר. כן הוטל צו פיקוח לשנה על המערערת מיום שחרורה ממאסר.

ג.על פי כתב האישום המתוקן, למערערת – ילידת 1977 – שלושה ילדים, ילידי 17.12.99, 17.9.01 ו-26.4.04 (התינוקת). המערער – יליד 1979 – היה בקשר עם המערערת בין ספטמבר 2004 לאפריל 2005, בחלק מן התקופה בדירתו (בה גר עם חברתו) ובחלק אחר בדירתה. במארס-אפריל 2005 השגיח המערער על שלושת הילדים, והמערערים היכו את התינוקת: נגרמה על ידי המערערת כויה באמתה של התינוקת באפר סיגריה, היתה נשיכה על ידי המערער שגרמה לה המטומה בירכה השמאלית, והמערער נהג במספר הזדמנויות להרדים את התינוקת במכות על גבה, ישבנה וכתפיה וגרם לה המטומות. המערערת ידעה כי המערער מרדים כך את התינוקת, ואיפשרה לו לעשות כן, כיוון שלא הצליחה להרדימה. המערער לא לקחה את התינוקת לקבלת טיפול רפואי אחר שנפלה עמה במדרגות וידה של התינוקת התנפחה, חרף ידיעתה כי יש צורך בכך; כשהתינוקת הובאה לבית חולים, התברר כי אחד השברים גרם לעיוות ביד. המערערת הותירה את ילדיה בהשגחת המערער הגם שידעה כי הוא מכה את התינוקת, והתירה לאמה ליטול את הילדים לטיולים, אף שאמה אלכוהוליסטית והיא סברה שאינה יכולה לטפל בהם כיאות.

ד.בית המשפט המחוזי עיין בתסקירי שירות המבחן. בתסקיר הנוגע למערער תואר רקע של חיי נישואין, שבמהלכם עזב את ביתו והתגורר בפתח תקוה, ושם הכיר אשה יוצאת חבר העמים ממנה נולד לו בן. הוא עבד בעבודות מזדמנות של ניקיון וטיפול בקשישים. בשיחות ראשונות עם שירות המבחן שלל אלימות כלפי התינוקת, אולם אחר כך נטל אחריות מסוימת על התנהגות אלימה, אך לא על חומרתה ותוצאותיה. המערער הוא בעל עבר נקי. שירות המבחן לא המליץ לגביו דבר. אשר למערערת, נאמר בתסקיר ראשון כי עלתה ב-1988, היא בת להורים אלכוהוליסטים, והידרדרה בעצמה לאלכוהול לאחר נישואין מוקדמים, בהם נולדו שני ילדים; התינוקת נולדה מפועל זר מרומניה, שעל פי הנמסר גורש לימים מן הארץ בתום אשרת העבודה שלו. על פי התסקיר התקשתה המערערת לקבל אחריות על מעשיה, ולדעתה תיפקדה כראוי. השירות התרשם כי קיימים אצל המערערת "רצון ופנטזיה להעניק לילדים חוויות ודברים חיוביים להם היא לא זכתה, אך במציאות היא מתקשה לממש את משאלותיה, ובהיותה נתונה לצריכה ההישרדותיים האישיים, לעתים מתעלמת מצרכיהם הבסיסיים של ילדיה". כן התרשם השירות מקושי ניכר אצל המערערת להתחבר למשמעות פגיעתה בתינוקת. השירות סבר כי אין המערערת בשלה לטיפול, ולא ניתנה איפוא בתסקיר זה המלצה. ואולם, פסיכולוג קליני שבדק את המערערת מטעמה שלה, סבר בניגוד לשירות המבחן, כי המערערת צפויה לשתף פעולה עם גורם מקצועי שיפתח עמה קשר של אמון מלא ותפיק מכך תועלת. בעקבות זאת, נתבקש על ידי בית המשפט תסקיר משלים, ובו הודיע שירות המבחן כי גורמי הרווחה רואים חשיבות בחידוש מפגשים של המערערת עם ילדיה, לאחר שיינתן היתר משפטי; נוכח צורך בליווי טיפולי ארוך, המליץ השירות על מאסר קצר (כ-3 חודשים) בעבודות שירות וצו מבחן של שנה וחצי.

ה.בבואו לגזור את הדין ציין בית המשפט קמא, כי "כתב האישום המתוקן בנוסחו המעודן הוא קשה מאוד לקריאה באופן שאי אפשר להבין את מעשיהם של הנאשמים ואת האכזריות שנלוית להם, שלא לומר מעשים חולניים, שנועדו כל כולם לפגוע בקטינים ובעיקר בתינוקת". בית המשפט ציין כי התנהגות המערערים לקטינים ובעיקר לתינוקת היתה אכזרית, והצביעה על היעדר רגש אנושי כלפי הזולת. על כן, אף שלא התעלם מנסיבות מקלות ומהטיעונים בדבר טובת הקטינים בזיקה לאמם, ראה השופט קמא את תפקידו כ"מגן לאותם קטינים שנפגעו כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, אך גם מגן לאותם קטינים שעלולים חלילה לעמוד בפני אותה סכנה". מתוך גישה זו, והצורך להחמיר בנוקטים אלימות כלפי חסרי ישע, הטיל על המערערים את העונשים שתוארו מעלה.

ו.(1) בערעורו טען המערער, בין השאר, כי היה מקום להבחין בינו לבין המערערת, שכן פגיעתו היתה לדבריו מועטה, וחרטתו רבה, וכי טיפולו בילדה היה שהבין כי כך משכיבות אמהות את ילדיהן; כן צוין כי שהה במעצר בית מלא כשנה, עברו נקי, משפחתו נורמטיבית, הודאתו באה מייד, והוא ביקש לסייע למערערת ללא תמורה. אוזכרו תקדימים ופסיקה מחוזית מקלה.

(2)

המערערת עתרה שלא להישלח אל מאחורי סורג ובריח, נוכח עברה הנקי ובנסיבות המצוקה שבה גדלה ובה היא נתונה; נוכח אלימות שסבלה מבעלה, ועקב חוסר האונים שלה, מנת המישכל הגבולית שלה וניתוקה מילדיה. נטען, כי לא ניתן בגזר הדין המשקל הראוי לצורך כי ילדיה של המערערת ישובו לגדול עם אמם. עוד נטען, כי יש לקבל את המלצתו הטיפולית של הפסיכולוג, ולהתחשב בהודיית המערערת ובחרטתה. נטען גם לגבי אורך המאסר על תנאי.

ו.לקראת הדיון הוגשו תסקירים מעדכנים:

(1) באשר למערער נמסר על הידרדרות במשפחתו ועל חוסר תפקוד ומצוקה כלכלית, ושירות המבחן – שהמערער לא נפתח אליו – לא בא בהמלצה בעניינו.

(2) באשר למערערת, נמסר כי ניתקה את הקשר עם השירות, אך משחודש באמצעות גורמי הרווחה, נאמר מפיה כי אין לה כתובת מגורים קבועה והיא עובדת – לדבריה – בעבודות מזדמנות של חדרנות בבתי מלון וניקיון. ילדיה מצויים אצל משפחה אומנת, והמערערת מתעדכנת במצבם ומקווה להחזירם אליה (לפי שעה הם נפגשים עם אחותה, אך טרם ניתן אישור למפגש עמה). שירות המבחן סבור כי נוכח התמודדותה עם קשיים כלכליים לא תוכל המערערת להתמיד בטיפול, ולכן חזר בו השירות מהמלצת פיקוח.

ז.(1) בדיון בפנינו ביקש בא כוח המערער להדגיש, בצד ההבחנה בין שולחו לבין המערערת, את עברו הנקי של שולחו ואת התנהגותו במהלך המשפט, לרבות מעצר הבית. באת כוח המערערת ביקשה להטעים כי שולחתה מצויה היתה במאבק להישרדות, כאדם צעיר ובודד שעוניו הביאו לכלל העבירות, שאליהן נגררה ושחלקה בהן, כנטען, היה מינורי. חייה נפגעו מאז ניטלו ממנה ילדיה, והיא מצויה במלחמת קיום; היא מבקשת להגיע לראיית ילדיה. המדובר – כנטען – באשה חסרת אונים, אך מבינה ונוטלת אחריות; אין זה מקרה המצוי גבוה בסולם החומרה.

(2)

באת כוח המדינה הטעימה את חומרת הזנחתה הפושעת, כלשונה, של התינוקת על ידי המערערת; כנטען, אין ניכרת, על פי התסקירים, הפנמת הבעייתיות וניטלת אחריות. אכן, המערערת זקוקה לטיפולים – אך זאת במסגרת ריצוי העונש. נדרש, לשיטת המדינה, מסר מרתיע לכלל ההורים לעניין הזנחת ילדיהם ופגיעה בהם. באשר למערער, דחפיו האלימים והלא מוסברים שהביאו להתעללות בתינוקת, לדעת המדינה, מצדיק את דחיית הערעור.

ח.(1) לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לערעורים. אכן, המדובר בסיטואציה טראגית. אנשים ללא עבר פלילי ובהם אם, הידרדרו לעבירות נגד החלשים ביצורי אנוש, ילדיה הקטנים של האם ותינוקתה. באת כוח המערערת טענה בכישרון כי העוני והמצוקה הם הרקע לעבירות. אכן, המצוקה והעוני הם למרבה הצער אורחי קבע בחלקים בחברה הישראלית, אך אי אפשר להצדיק, גם נכחם, פגיעה בילדים. דבר זה נותר ללא הסבר, וגם אי אפשר להסבירו. וכבר אמורה מלתו של בית משפט זה בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 145, 177 (השופטת – כתארה אז – ביניש) – כי "קשה להעלות על הדעת נסיבות שבהן יימצא צידוק למעשה התעללות". גם תסקירי שירות המבחן בשני התיקים אינם מעודדים. נראה לנו כי בית המשפט קמא איזן נכונה את השיקולים הרלבנטיים, תוך הדגשה, המוצדקת בנסיבות, של ההרתעה והמסר כי בעבירות מעין אלה תינקט יד מחמירה. נזכור כי המדובר בעבירות שאלה עונשיהן בחוק העונשין: העבירות של התעללות בקטין או חסר ישע (368ג סיפא לחוק העונשין) ושל תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה חמורה (סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק) עונשן המירבי הוא מאסר תשע שנים, עבירות הזנחת ילדים (סעיף 362 לחוק) והפרת חובה של הורה לקטין (סעיף 323 עם סעיף 337 לחוק) עונשן שלוש שנים. ברי שעבירות אלה מחייבות במקרים המתאימים מאסר מאחורי סורג ובריח; עינינו הרואות כי המחוקק קבע לעבירות אלה עונשים חמורים בהרבה ממה שנגזר במקרה דנן.

(2) נוסיף, עם זאת, כי ככל שהמדובר במערער, אנו מקוים כי ילמד את הלקח וישוב לאחר ריצוי עונשו לחיים נורמטיביים. אשר למערערת, סבורים אנו כי ממש חובה היא – פשוטה כמשמעה – כי תקופת המאסר תנוצל לתהליך טיפולי. איננו מכירים כמובן את כל הפרטים באשר לפעולתן הנוכחית של רשויות הרווחה, שאינם חלק מתיק זה, אך אנו מבינים כי הרשויות ממתינות לפסק הדין. מבלי לקבוע מסמרות, כיוון שלא כל המידע בידינו, מבקשים אנו להביע את התקוה כי תימצא דרך, במהלך המאסר, לטיפול פרטני במערערת, כך שהדבר יסייע לאופציות הנשקלות באשר לחידוש הקשר עם הילדים, ואולי לעתיד טוב יותר.

(3) המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום י' חשון תשס"ז (1.11.06) עד השעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.