ע"פ 4307/11 מוחמד הוארין נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש בת"פ 8211/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מפי כב' השופטת י' רז-לוי ביום 8.5.2011. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ברכב ללא רישיון, ועונשו נקבע למאסר בפועל למשך 24 חודשים, מאסר מותנה של 12 חודשים באם ישוב ויעבור במשך שלוש שנים עבירות דומות ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה במשך 5 שנים. כנגד חומרת גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה ביום 6.6.2011, ובמקביל לו הוגשה הבקשה שלפניי.

על פי כתב האישום בו הודה המבקש, בתאריך 11.8.2009 נהג בבאר שבע ללא רישיון בתוקף כאשר חברתו ישבה לצידו. שוטר שעמד בצד הכביש עם כובע ואפודה זוהרת סימן לו לעצור לבדיקה שגרתית. או אז האיץ המבקש את רכבו, תוך עקיפת כלי רכב שונים. במהלך נסיעתו עבר המבקש במהירות לנתיב הנגדי, שבו נסע רכב אחר. הנהג השני הוריד את מהירות נסיעתו ל- 15 קמ"ש , אך לא הצליח למנוע את ההתנגשות בין שני כלי הרכב. כתוצאה מהתאונה נפגעו הנוהג ברכב השני וחברתו של המבקש, והרכבים ניזוקו. בבואו לגזור את דינו של המבקש שקל בית המשפט המחוזי את חומרת המעשים המדוברים ואת הצורך בהרתעה ציבורית נוכח מכת מדינה מחד גיסא, עם שיקולים מקלים מאידך גיסא, ובהם: העדר עבר פלילי (מלבד הרשעות בעבירות תנועה), גיל צעיר בעת ביצוע המעשה, טענה שהמעשה נעשה תחת אובדן עשתונות רגעי ותסקיר חיובי של שירות המבחן המעיד על הליך שיקומי מוצלח שעבר המבקש. גזר הדין האמור – כך הוסבר – משקף את האיזון בין שיקולים אלו.

בבקשה שלפניי טען בא כוחו של המבקש כי סיכויי הערעור טובים, בשל חוסר מתן תשומת לב מספקת מצד בית משפט קמא לתסקיר החיובי ולנסיבותיו האישיות של המבקש. על כן, תקוותו היא כי בסופו של דבר ייגזר עונש שיומר בעבודות שירות. כמו כן, העובדה שהמבקש משוחרר מזה תקופה ארוכה מבלי להפר את תנאי השחרור מלמדת כי ניתן לתת בו אמון. מנגד, המשיבה ציינה שהעונש שנגזר הוא קל יחסית לאור רמת הענישה שנקבעה בבית משפט זה בעבירות דומות, ושהסיכוי שהעונש יומר בעבודות שירות הוא קלוש.

2.

בהלכת שוורץ

(ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל

פ"ד נד(2) 241 (2000)) נקבע כי בבוא בית המשפט להכריע אם לעכב עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור – עליו לאזן בין אינטרס הציבור באכיפה מיידית לבין הקפדה על טוהר ההליך הערעורי. מהשיקול האחרון נגזרת, לעתים, שמירה על חירותו של המערער לבל יחל בריצויו של עונש מאסר, העשוי להתבטל בערעור. הכלל הוא שאין לעכב ביצועו של עונש. ברם, שונים פני הדברים אם דחיית עיכוב הביצוע עלולה לפגוע במובן המעשי בזכותו של המערער להסתייג מהעונש שנגזר עליו. בבחינת העניין, בית המשפט יזדקק לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, כפי שפורטו בהלכת שוורץ . מתפקידו של בית המשפט לבחון בשלב זה אם יש למערער סיכוי של ממש להשיג תוצאה מסוימת, לפיה הימנעות מדחיית ביצוע העונש עלולה לשלול ממנו במובן המעשי את בחינת העניין. המבקש אינו חייב להוכיח כי סיכוייו לזכות בערעור בולטים או שנפל עיוות בולט בפסק הדין. עליו להצביע על קיומן של טענות רציניות, אשר בכוחן לגבור על הכלל בדבר ריצוי מיידי של עונש המאסר.

בנידון דנא, המבקש הודה בביצוען של עבירות חמורות. מבלי להביע עמדה בדבר הערעור, נראה כי האיזון נוטה לכיוון עמדת המשיבה. כפי שציינה, הרף המקובל בבית משפט זה לעבירות המדוברות גבוה בהרבה מזה שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי. על כן, אף אם יילקחו בחשבון נסיבות אישיות ותסקיר חיובי בדבר ההליך השיקומי, לא ניתן להתעלם במסגרת בקשה זו מנסיבות העבירה – נסיעה במסלול הנגדי וגרימת תאונה.

3.

דין הבקשה להידחות. על המבקש להתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, בתאריך 22.6.2011 בשעה 10:00 בכלא דקל. המזכירות מתבקשת לתת עדיפות לשמיעת הערעור, לנוכח תקופת המאסר שנגזרה על המערער.