ע"פ 4311/06 מחמוד ח'לאילה נ. מדינת ישראל

המבקש חשד במתלונן, ילד בן 10, שהוא גנב דבר מה מחנות המכולת המנוהלת בידי המבקש. הוא היכה את המתלונן, גרר אותו למקום הנמצא בקירבת החנות וקשר אותו. המתלונן נשאר קשור בחבל עד שהגיע דודו וחילץ אותו.

בית-המשפט המחוזי מצא את המבקש אשם בעבירות של תקיפת קטין, התעללות וכליאת שווא, אך זיכה אותו מעבירה של חטיפה לצורך תקיפה. הוא גזר עליו מאסר לתקופה של 18 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל וחייב אותו לשלם למתלונן סכום של 12,000 ש"ח.

המבקש מערער על הכרעת-הדין ועל חומרת העונש, ובמסגרת הערעור הוא מבקש גם את עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור. לשיטתו, יש סיכויים טובים שבית-המשפט יקבל את הערעור והוא גם סבור כי אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, תסוכל מטרת הערעור. הוא גם מציין כי אין לו הרשעות קודמות וכי התנהגותו, בדרך-כלל, היא התנהגות נורמטיבית וכי אין בשחרורו כדי לקיים סכנה מיוחדת.

המדינה מתנגדת לבקשה אף שבא-כוחה מציין כי במצב רגיל של עונש מאסר לתקופה קצרה נוטה המדינה להסכים לעיכוב הביצוע, אלא שכאן אין הוא רואה סיכוי לקבלת הערעור והוא סבור כי נסיבות המקרה חמורות, וכי גובר, במקרה זה, השיקול בדבר חשיבות מימוש הענישה בסמוך לאחר גזר-הדין.

אכן, ברגיל, זהו שיקול חשוב – דחיית ריצוי עונש מאסר שנגזר – על מי שהורשע בפלילים משבשת את הגשמת תכלית הענישה. אלא שבמקרה זה ומבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, ובהתחשב בעובדה שהמערער היה משוחרר כל תקופת המשפט, בעברו הנקי ובתקופה הקצרה יחסית של עונש המאסר שנגזר עליו, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בלבד, עד למתן פסק-דין בערעור. תנאי השחרור שנקבעו בבית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

המזכירות תקבע את הערעור לשמיע בהקדם, ככל שהדבר ניתן.