ע"פ 4324-23 ע"פ 4324-23

1.המערער, שהיה אמור להימצא בביתו במסגרת מעצר בית שהוטל עליו בגין הליך משפטי אחר, הגיע באישון לילה, תוך שהוא מפר צו, כשפניו מוסתרות בקסדת רכיבה וכאשר הוא נושא אקדח גנוב לאזור מגוריו של אדם בשם אריש, שאותו ביקש לרצוח. כאשר אריש הגיע למקום, המערער רץ לעברו וירה כלפיו ירייה שהחטיאה. אריש החל להימלט, המערער רץ בעקבותיו, וירה ירייה נוספת שפגעה בגבו, וכתוצאה מהירי נפגע אריש בסמוך לעמוד השדרה והוא נותר מרותק לכיסא גלגלים.

המערער הורשע על פי הודאתו, בתום שמיעת הראיות, בעבירה של ניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק, בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק, ובעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.

בית משפט קמא השית על המערער 14 שנות מאסר בפועל, והפעיל שני מאסרים על תנאי של 13 חודשים, מתוכם 6 חודשים במצטבר, כך שהעונש הכולל שהושת על המערער עמד על 14 וחצי שנות מאסר.

2.על חומרת גזר הדין נסב הערעור שלפנינו, בגדרו נטען, בין היתר, כי העונש חורג מרף הענישה הנוהג; כי המערער ירה שתי יריות בלבד; וכי בית משפט קמא לא לקח בחשבון את הנתונים הבאים: גילו הצעיר; מסכת החיים הקשה שעבר בחייו הקצרים; כי תפקודו בתחום ההתפתחותי והקוגניטיבי הוא גבולי ובצעירותו למד בכיתה לחינוך מיוחד; ובעיקר, את העובדה שהמתלונן סלח למערער כפי שעולה מהמכתב שהוגש במהלך הדיון.

3.דין הערעור להידחות ואף לא ביקשנו לשמוע תשובת המשיבה.

ענייננו בניסיון רצח שהסתיים בכך שהמתלונן נותר משותק בפלג גופו התחתון לכל ימי חייו. אם הסכים המתלונן לסלוח למערער, לא ראינו ליתן לכך משקל של ממש לנוכח התוצאה הקשה. העבירה, החמורה כשלעצמה, בוצעה שעה שהמערער היה אמור לשהות במעצר בית, נסיבה מחמירה שמעידה על כך שאין על המערער מורא הדין. הודאתו של המערער באה בתום שמיעת הראיות, כך שלא ניתן לומר כי חסך מזמנו של בית המשפט. למערער עבר פלילי מכביד של שבע הרשעות, הושתו עליו בעבר כ-24 חודשי מאסר במצטבר, ואת העבירה ביצע כאשר תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי, כך שמדובר ב"שור מועד". תסקיר שירות המבחן שנערך לבקשתו של המערער, מלמד כי הספיק לצבור 19 דיונים משמעתיים במהלך שהותו בכלא, והוא שוהה בתנאי הפרדה ובידוד ואינו משתלב באגפים. כל אלה מלמדים כי האינטרס הציבורי מחייב להגן על החברה מפני המערער ואין מקום לחרוג מהכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש.

סוף דבר שהערעור נדחה.