ע"פ 4325/08 ולדמיר נמקין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער נקרא לתת את הדין על שני מעשי שוד ומעשה גניבה אותם ביצע בעיר אילת, בימים סמוכים בשלהי שנת 2007. בשניים מן המקרים ביצע המערער את העבירות באותו מינימרקט, כאשר הפתיע את עובדי המקום בהכניסו את ידו לקופה משם נטל שלא כדין סכום כולל של כ-2650 ש"ח. באחד המקרים הלם המערער עם אגרופו בפניו של אדם שניסה למנוע ממנו מלבצע את זממו, בעוד שבמקרה האחר הסתפק בבריחה מהזירה עם שללו. תרחיש דומה התרחש בבית עסק אחר, משם גנב, תוך הפעלת כוח כלפי הקופאית, סכום של 460 ש"ח.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע דן אותו בית המשפט המחוזי ל-40 חודשי מאסר, 20 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכומים שונים.

בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד חומרת העונש. להשקפתו, בית המשפט המחוזי החמיר עמו, תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לנימוקים לקולא שנטענו בפניו, ובעיקר לנסיבות חייו הקשות – בן 26, שעלה מקזחסטאן מתוך תקווה להיגמל מהתמכרותו לסמים, אולם מאחר והגיע לכאן בגפו, הוא סבל מבדידות קשה וגעגועים למשפחתו, וכתוצאה מכך תלותו בסם גברה והחמירה. כן נטען, כי העבירות אותן ביצע המערער מצויות ברף נמוך של סולם החומרה, ועל כן תרופתו אינה בכליאה ממושכת אלא בתהליך טיפולי.

אין בידינו להיעתר לערעור. נדמה כי אין צורך להרבות מלים על חומרתן של העבירות. לאור היום ובטבורה של עיר, שדד המערער שני עסקים, תוך שהוא מגלה מידה לא מבוטלת של תעוזה. מעשים מסוג זה, בהם כרוכה סכנה לציבור, מחייבים את כליאתו הממושכת של העבריין. לא מצאנו עילה לנהוג במערער בדרך שונה, אדרבא, אם היה ממש בהצהרותיו על רצונו להיגמל מהשימוש בסם, מותר לתהות מדוע לא נקט בצעד כלשהו בכיוון זה בטרם חטא בפלילים. ואם נותר ספק בעניין זה, די לעיין בתסקירו של שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער נעדר מוטיבציה לגמילה. כך או כך, העונש שנגזר למערער אינו חמור כלל ועיקר, וככל שירצה להיגמל יוכל לעשות זאת במסגרת הכלא, ולחילופין, לאחר שחרורו. העולה מכך הוא

שלא מצאנו מקום לשנות מן העונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.