ע"פ 4330/00 דנילוב הרצל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירות של הריגה, פציעה, עקיפה בדרך לא פנויה, תוך חציית קו הפרדה לבן רצוף.

בנוסעו בקטע כביש דמוי סהר הפונה ימינה, עקף המערער רכב אחר תוך חציית קו לבן רצוף כשלפני אותו רכב נסעו שני כלי רכב נוספים. הוא לא הצליח לסיים את העקיפה והתנגש בעוצמה רבה ברכב שבא מולו ואשר מעוצמת ההתנגשות, נדחף לעבר רכב שהיה מאחוריו ונחת עליו.

כתוצאה מהתאונה נהרג נהג הרכב שבא ממול וכן נפצעו באורח קשה אשתו של אותו נהג, שני נוסעים שהיו ברכבו של המערער והוא עצמו. לשלושת כלי הרכב נגרמו נזקים קשים ביותר.

בית המשפט השית על המערער מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים ושלילת רשיון הנהיגה לתקופה של 10 שנים. הערעור סב הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. אין ממש בערעור.

בית המשפט המחוזי ניתח את העדויות של העדים שהעידו בפניו והעובדות שקבע מעוגנות בהן ומוצאות תמיכה בכל הנסיבות וסימני התאונה בשטח. בית המשפט דחה כבלתי אמינה עד הגנה שערך דו"ח אשר בית המשפט מצאו אותו בלתי אמין, בלתי מדויק, בלתי מבוסס ולא עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח ועם העדויות שהתקבלו כאמינות על-ידי בית המשפט. קביעותיו והנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלינו ואין אנו מוצאים להתערב בהן.

העובדות כפי שנקבעו בדין נקבעו ואותן עובדות הצביעו באופן חד משמעי על כך שהתאונה ארעה בגלל התנהגות פזיזה וחסרת אחריות של המערער שיצא לעקיפה כאשר לפניו מספר כלי רכב, כשדה הראיה שלו מוגבל, כשהוא נוסע במהירות גדולה ביותר וכאשר קו לבן על הכביש מורה שהעקיפה אסורה ומזהיר על-ידי עצם קיומו, כל נהג מפני הסיכונים הכרוכים בחצייתו של הקו הלבן לצורך עקיפה.

אשר לעונש, נראה לנו, כי בהתחשב בהתנהגותו של המערער, העונש הוא מתון, ונוטה לקולא כך שגם בעונש אין מקום להתערב.

הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה.