פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4348/07
ע"פ
4617/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
המערער בע"פ 4348/07:
המערער בע"פ 4617/07:
מחמוד עמרו
יאסר בן יאסין עבד אל באסט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 12.4.07, בתיק 40325/06, שניתן על ידי כבוד
השופט ר' בן יוסף
תאריך הישיבה:
כ"ז בתשרי התשס"ח
(09.10.07)
בשם המערער בע"פ 4348/07:
בשם המערער בע"פ 4617/07:
עו"ד עותמאן רמי
עו"ד עבד אלנאבלסי
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
מתורגמן:
עו"ד אבי וסטרמן
גב' אסתי שדה
מר לואיס ג'ריס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש נובמבר 2006 קשרו המערערים קשר לבצע התפרצויות לדירות בתל-אביב. בתאריך 10.11.06, בסמוך לשעה 03:00, הם חדרו לדירה ממנה גנבו רכוש בעל ערך ניכר. בהמשך, פרצו השניים לדירה נוספת בה שהו שתי נשים, אזרחיות הפיליפינים. מערער 1 מחמוד עמרו (להלן: מחמוד), דרש מאחת הנשים לגלות לו היכן מוסתר כספן, ואחר כך הוביל אותה לחדר ובמוט שאחז בידו הורה לה לשכב על המיטה. אולם, אותה אישה החלה להיאבק במחמוד, ובעקבות כך נזעק לחדר המערער האחר, יאסר עבד אל באסט (להלן: יאסר), כשהוא אוחז סכין בידו, והוא קשר את ידיה של המתלוננת ותחב חולצה לפיה. כל אותה שעה התחבאה חברתה של המתלוננת מתחת לאחת המיטות, והיא הצליחה להודיע בטלפון נייד על המצוקה אליה נקלעה. לבסוף, עזבו המערערים את הדירה תוך שהם נוטלים עמם פריטי רכוש שונים, אולם שוטרים שהגיעו למקום לכדו אותם.
בגין עובדות אלו בהן הודו המערערים, הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה ושוד בנסיבות מחמירות. כמו כן הורשע יאסר בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, בעוד שמחמוד, אשר איים ביום 13.11.06 גם לפגוע בשוטר, הורשע בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
בגין כל אלה נדון מחמוד ל-4 שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחת המתלוננות בסכום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו, מחציתו במצטבר, כך שמערער זה נכלא
ל-5 שנים.
על יאסר הושתו 3 וחצי שנות מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5000 ש"ח.
להשלמת התמונה נוסיף, כי בתאריך 15.5.07 נדון מחמוד בתיקים אחרים למאסר נוסף, ונקבע כי הוא ישא ב-16 חודשים מתוכו באופן מצטבר.
בנימוקי הערעור נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשם של המערערים מעבר לרמת הענישה הנוהגת, לא נתן משקל לנסיבותיהם האישיות, ולמעשה העדיף את הפן העונשי על כל שיקול שיקומי, חרף העובדה שמדובר באנשים צעירים.
לא מצאנו בעונש עילה להתערבותנו. המערערים פרצו לדירותיהן של אזרחיות זרות, ובעוד שבדירה האחת הסתפקו בגניבת רכוש, שילבו בדירה השנייה תקיפה אלימה של קורבנם, שאך בנס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. אכן, המערערים הם אנשים צעירים, אולם העבירות בהן חטאו חומרתן מופלגת, ולכך נודעת מטבע הדברים השלכה לסוגית העונש. יתר על כן, אין זו הסתבכותו הראשונה של מוחמד בתחום הפלילי, בעוד שעברו של יאסר אמנם נקי מהרשעות קודמות, אולם גם לכך נתן בית המשפט המחוזי משקל הולם בבואו לגזור את הדין.
אשר על כן, הערעורים נדחים.
ניתן
היום, כ"ז בתשרי התשס"ח (09.10.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט