ע"פ 4355/05 צלאח מחמוד בראכת נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו חברות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח – 1948 (להלן - הפקודה ), בצירוף סעיפים 1 ו- 8 לפקודה. וכן בשני אישומים בעבירות של חיפוי על עבירה, עבירה לפי סעיף 95(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. העונש שהושת על המערער הינו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו שבין התאריכים 26.7.04 – 26.10.04 ; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע.

בכתב האישום המתוקן בו הורשע שלושה אישומים ועל פיו במסגרת לימודיו במכללת "אלבירה" ברמאללה התגייס המערער בשלהי שנת 1998 לארגון "אל-כתלה" אשר הוכרז על ידי שר הביטחון כהתארגנות בלתי מותרת ביום 31.8.00. המערער היה פעיל בארגון זה עד קיץ 2001. בקיץ של שנת 2001 פנה אל המערער פעיל טרור שהיה חבר שלו ולמד עמו, סיפר לו כי הוא פעיל במסגרת ארגון החמאס וביקש את עזרתו בהחדרת מחבלים מתאבדים לירושלים. המערער סירב לבקשה אולם נמנע מלהתריע בפני כוחות הביטחון או כל גורם אחר על הפניה האמורה אליו. בהמשך, בחודש ספטמבר 2003 לערך פנה אל המערער אדם אחר שהזדהה כפעיל חמאס וביקש ממנו, כתושב ירושלים בעל תעודת זהות ישראלית לאתר מקומות לצורך ביצוע פיגוע התאבדות בירושלים ולסייע בהובלת המחבל המתאבד או חומר הנפץ לביצוע הפיגועים אל היעד הנבחר. המערער סירב גם זו הפעם אך הסכים לחפש תושב ירושלים אחר לביצוע המשימה במקומו. לאחר מספר ימים הודיע לאדם שפנה אליו כי לא עלה בידו לאתר אדם שכזה, אולם שוב נמנע מלהודיע על הפניה אליו לכוחות הביטחון או לכל גורם אחר.

כעת מונח בפנינו ערעורו על חומרת העונש שנגזר עליו.

2.סנגורו של המערער טען בפנינו כי העבירות בהן הורשע מרשו אינן עבירות שגרתיות והדגיש כי את ההצעות שהוצעו לו דחה המערער על הסף. לדבריו, המערער לא יידע את כוחות הביטחון בפניה אליו מאחר שלא היה בידו לעמוד על רצינות כוונתם של הפונים אליו ואכן הפיגועים בהם דובר לא בוצעו. עוד הדגיש את הקושי באכיפת עבירות מחדל. לדבריו, העונש שנגזר על המערער חמור יתר על המידה ואינו מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער כפי שהן משתקפות בתסקירים החיוביים של שירות המבחן, את היותו בחור נורמטיבי, בעל תואר שני במדעי האיסלם. עוד הוסיף כי המערער למד את לקחו ועל כן שליחתו למאסר לא יהא בה תועלת ואף תביא לכך שהוא עשוי לרכוש בכלא דפוסי התנהגות עברייניים.

3.באת כוח המדינה סבורה כי דין הערעור להידחות. היא טוענת כי העונש שהושת על המערער אינו מחמיר יתר על המידה ומשקף את חומרת העבירה. עוד הדגישה את חובת הנאמנות המצופה מאזרחי המדינה, לא כל שכן כאשר מדובר במקרה מעין זה בו היה ידוע למערער כי הפניה אליו הינה מעם בכירים בארגון החמאס ולאחר שנערכו עמו מפגשים בעניין הפיגועים שביקש חמאס לבצע.

4.דין הערעור להידחות.

העבירה בה הורשע המערער של חיפוי על עבירה הינה עבירה חמורה בספר החוקים והעונש הקבוע בצידה בהתאם. עבירה חמורה היא זו מהעבירה הקבועה בסעיף 262 לחוק שעניינו אי מניעת פשע שאף היא עבירת מחדל. הסנגור ניסה לשכנענו כי יש להקל בעונשו של המערער בהפנותו לפסיקה המועטה המתייחסת לענישה בגין העבירה לפי סעיף 262 לחוק. הגם שישנן נקודות של דמיון והשקה בין שתי העבירות לא ניתן להתעלם מכך שהמחוקק עצמו בחר להבחין ביניהן ולראות חומרה יתרה בעבירה של חיפוי על עבירה. הוסף לכך את העובדה שמדובר בשני אישומים בעבירה זו של חיפוי על עבירה ואת ההרשעה בעבירה של חברות בארגון טרוריסטי ונמצא כי העונש שהושת על המערער הינו עונש מקל.

נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שעולות גם מתסקיר שירות המבחן היו בפני בית המשפט המחוזי כמו גם בפנינו. אלה אינן יכולות לבטל את חומרתן של העבירות בהן הורשע המערער, חומרה הגלויה על פניה. בשתי הזדמנויות שונות דחה המערער את ההצעות שהופנו אליו לסייע בהוצאתם לפועל של פיגועי טרור בשטח ישראל. המערער סירב ליטול חלק במעשים שפלים אלה והמשקל שניתן לסירובו זה ניכרת בעונש הקל שהוטל עליו. אלא, שסירוב זה אינו מחפה על בחירתו בשתיקה, על הימנעותו מלדווח לגורמים המתאימים על הכוונה לבצע פיגועים רצחניים. בשתיקתו התעלם מאפשרות של פיגוע, מאפשרות של קציר דמים ופגיעה בחפים מפשע. המערער טוען כי לא היה בידו לעמוד על רצינות כוונותיהם של הפונים אליו. אין בידנו להעניק משקל של ממש לטענה זו, שכן היה ידוע לו כי הפונים אליו פעילי חמאס הם ומשידוע היה לו כי משתייכים הם לארגון אשר אכן שם לו למטרה לבצע פיגועי התאבדות ופיגועים נוספים בישראל, הוא כאזרח וכמי שחב חובת נאמנות למדינה לא יכול היה להטמין ראשו בחול ולהמתין עד שיתחוור לו האם אכן יצאו הפיגועים לפועל אם לאו, במיוחד בתקופה בה לדאבוננו חשש מפני פיגוע טרור הינו חשש ממשי וצריך להדליק "נורה אדומה" לכל מי ששומע על כוונה שכזו.

הערעור נדחה.