ע"פ 4356/96 וופיק בן עפיף זעאתרה נ. מדינת ישראל

1.המערער בע"פ 94/97 , יעקב חרמון, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בזיקה לעבירת סחר ברכב וחלקי רכב גנובים, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) 413יא, ובעבירה לפי סעיף 413יא עצמו ונדון למאסר שש שנים, מתוכן ארבע שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, בניכוי ימי המעצר, וכן לקנס בסך 109,000 ש"ח וכן חולטה סחורה בשווי ניכר (740,000 ש"ח במחיר למכרז בניכוי מע"מ) שנמצאה בעסקם שלו ושל שותפו.

הערעור שלפנינו סב גם על ההרשעה. לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה. הראיות שהובאו לפני בית משפט קמא הצביעו על מעורבותו של המערער בקניה מסיבית של רכב וחלקי רכב גנובים ונחה דעתנו שהוא לא הצליח להזים את החזקה העובדתית העולה מן הראיות שהוכחו. לפיכך, יש לדחות את הערעור על ההרשעה.

2.המערער בע"פ 4309/96, משה קובי, הורשע לאחר עיסקת טיעון בעבירות של סחר ברכב ובחלקי רכב גנובים למאסר לתקופה של שבע שנים מתוכן חמש שנים ומחצה לריצוי בפועל וקנס בסך 109,000 ש"ח נוסף לחילוט הטובין הנזכרים לעיל. עונש דומה לפי עיסקת טיעון דומה הושת אף על המערער בע"פ 4311/96 , עבד אלעזיז עבד אלהאדי. המערערים וופיק בן עפיף זעאתרה ווג'יה בן עפיף זעאתרה בע"פ 4356/9 הורשעו אף הם בעבירות דומות. עונשו של הראשון נגזר לשש שנות מאסר מהן ארבע שנים ומחצה לריצוי בפועל ושל השני לשש ומחצה שנות מאסר מתוכן חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, וכל אחד מהם נידון לקנס בסכום של 109,000 ש"ח, וכן חולטו טובין בהם בוצעו העבירות.

כל המערערים השיגו לפנינו על חומרת העונש וטענות פרקליטיהם, סבו זה בזה וזה בזה על שיקולים שבאחידות הענישה, בנסיבות האישיות ובסיכויי השיקום.

בגזרו את עונשם של המערערים כולם, לא חרג בית המשפט המחוזי מעיסקת הטיעון שנערכה להם (למעט המערער יעקב חרמון, שלגביו לא נערכה עיסקת טיעון) ואנו סבורים שעונשיהם נגזרו בסמוך לרף התחתון של מדיניות הענישה המקובלת בעבירות של סחר בכלי רכב ובחלקי חילוף גנובים. בכגון דא אין משקל רב לשיקולים של אחידות בענישה ולאבחנות מדוייקות בין עונשיהם של המערערים ועונשיהם של נאשמים אחרים שהואשמו בעבירות דומות, בין בבתי משפט אזרחים ובין בבתי משפט צבאיים; בנסיבות אלה היה הגיון בהסכמה שנזכרה בעסקות הטיעון שנוסף לעונש המאסר יוטל על המערערים גם עונש של קנס, אולי כתחליף להפחתה בעונש המאסר. אם החלטנו - בהיסוס רב - לבטל את עונשי הקנס סברנו שלענין זה חברו להם יחדיו שלושה שיקולים: האחד: התסקירים המשלימים החיוביים (בחלקם החיוביים ביותר) שהוגשו לנו, האחר - העובדה שבחילוט הטובין נכללו גם מרכיב עונשי והשלישי - שנחה דעתנו, נוכח עונשי המאסר שהושתו על המערערים שיהיה בעונשי הקנס כדי לשמש מכשול משמעותי בדרך לשיקומם של המערערים.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעורו של המערער בע"פ 94/97 על הכרעת הדין, וכן אנו דוחים את ערעורו הוא ואת ערעוריהם של שאר המערערים על העונשים שהולטו עליהם, בנתון לכך שעונשי הקנס שהושתו על כל אחד מהמערערים יתבטלו.