החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 4358/99 אנג'אלו רודריגז נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערים, מכונאי וטבח שניצלו את מקומות עבודתם לייבוא קוקאין, נדונו לשש שנות מאסר. לאחר שנאשם משותף הורשע בהסדר טיעון וקיבל 63 חודשי מאסר, הוגש ערעור. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהמערערים מעלו גם באמון מעבידיהם, הצדקה להטלת עונש זהה לזה של הנאשם המשותף, ולכן קיבל את הערעורים והעמיד את העונש על 63 חודשי מאסר.

העובדות

המערערים ניצלו את מקומות עבודתם בנמל אשדוד ובאניה, קשרו קשר עם אדם נוסף לייבא סמים, וייבאו לישראל כשלושה ק"ג קוקאין. הם הודו והורשעו בקשירת קשר ובייבוא והחזקת סם מסוכן ונדונו לשש שנות מאסר בפועל. הנאשם המשותף, שיזם את הקשר ורכש את הסם, נגזרו עליו 63 חודשי מאסר בהסדר טיעון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונשם של המערערים שהורשעו בייבוא סמים, כאשר נאשם משותף שהורשע בעבירות זהות וגזר דינו נקבע בהסדר טיעון נמוך יותר?
  2. 2.האם מעילה באמון מעביד מצדיקה הבחנה בעונש בין המערערים לבין הנאשם המשותף?

הלכות

  1. 1

    הבחנה בעונש בין נאשמים משותפים מוצדקת כאשר האחד מעל גם באמון מעבידו והשני לא, ואילו המערערים לא היו שונים מהנאשם המשותף בחומרת מעשיהם, ולכן יש להעמיד את עונשם על עונשו של הנאשם המשותף

    ״בנסיבות אלה ראוי היה להטיל על השלושה עונש זהה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור על חומרת העונש
  • קשירת קשר לביצוע פשע
  • ייבוא והחזקת סם מסוכן
  • מעילה באמון
  • הסדר טיעון
  • קוקאין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4358/99

ע"פ 4382/99

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' א' לוי

המערער בע"פ 4358/99: אנג'אלו רודריגז

המערער בע"פ 4382/99: אורי תורג'מן

נגד

המשיב ה: מדינת ישראל

ערעורים על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.5.99 בת"פ 8137/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' יפה-כץ

תאריך הישיבה: א' בחשוון תשס"א ( 30.10.00 )

בשם

המערער ים: עו"ד יוסף זילברברג

בשם

המשיב ה: עו"ד מיכאל קרשן

בשם שרות-המבחן: גב' זהבה מור

פסק-דין

השופטת ד' דורנר :

המערערים ניצלו את מקומות עבודתם, האחד כמכונאי בנמל אשדוד, השני כטבח באניית "צים אשדוד", וקשרו קשר עם אחד, יוסף דהן, לייבא סמים, וייבאו לישראל כשלושה ק"ג קוקאין שרכש דהן. בשל מעשים אלה, הודו והורשעו המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא והחזקת סם מסוכן, וכל אחד מהם נדון לשש שנות מאסר בפועל.

לאחר תום משפטם, על-פי הסדר-טיעון שנעשה עם דהן, אשר נגדו היו המערערים אמורים להעיד, הודה דהן והורשע בעבירות שבהן הורשעו אף המערערים. אלא שבגדר הסדר-הטיעון, שכלל הסכמה על גזר-הדין, נגזרו על דהן 63 חודשי מאסר בפועל בלבד.

מכאן הערעור על חומרת העונש.

בתשובתה לערעור הסכימה המדינה להקלה מסויימת בעונש, תוך שהטעימה, כי שלא כדהן, המערערים מעלו גם באמון מעבידיהם.

אכן, בעוד שדהן היה יוזם הקשר הפלילי והוא זה שרכש את הסם, הרי שהמערערים, תוך מעילה באמון, איפשרו את ייבוא הסם. בנסיבות אלה ראוי היה להטיל על השלושה עונש זהה.

אשר-על-כן, אנו מקבלים את ערעורי המערערים כנגד גזר-הדין, ומעמידים את העונש שהוטל עליהם על 63 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרם.

ניתן היום, א' בחשוון תשס"א (30.10.00).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש

ו פ ט

99043580.

L02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 4382/99

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"פ 3237/99אהובה לוי נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1הבחנה בעונש בין נאשמים משותפים מוצדקת כאשר האחד מעל גם באמון מעבידו והשני לא, ואילו המערערים לא היו שונים מהנאשם המשותף בחומרת מעשיהם, ולכן יש להעמיד את עונשם על עונשו של הנאשם המשותף