ע"פ 4359/98מדינת ישראל נ. יצחק עמור

1.המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ. 166/97) בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 333 ו335- לחוק העונשין, בשל כך שדקר את המתלונן בסכין מספר דקירות בפלג גופו הימני; ונדון לעונש של שלוש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלושים חדשים מאסר על תנאי.

ערעור המדינה מכוון כנגד קולת העונש.

2.ואלה בתמצית עקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור:

א.בין המשיב למתלונן התפתח ויכוח מילולי בקשר לאחריות לנזק שנגרם למכוניתו של הראשון. הויכוח גלש לחילופי מהלומות והמתלונן התגונן וניסה לסגת. ברם, המשיב לא הניח לו, נטל סכין ממכוניתו של המתלונן שחנתה במקום ודקר אותו ארבע דקירות כאמור לעיל. הדקירות גרמו למתלונן חבלות גופניות רציניות, שהצריכו ניתוח מיידי. לאחר הדקירות, הסתלק המשיב מן המקום במכוניתו ובדרך העלים את הסכין שבה דקר את המתלונן.

ב.בכתב האישום יוחסו למשיב עבירות של שיבוש מהלכי משפט וגרם חבלה בכוונה מחמירה . מן העבירה הראשונה, זוכה המשיב מחוסר ראיות מספיקות. ואילו את העבירה השניה, המיר בית המשפט לעבירה של גרם חבלה בנסיבות מחמירות , בהתאם להוראות סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין; וזאת, בשל כך שבשעת מעשה היה המשיב ב"מצב של שכרות" מסמים מסוכנים שנטל קודם לכן.

3.כאמור, הערעור מכוון כנגד קולת העונש. טענת התביעה היא: כי העונש שנגזר אינו מבטא את מגמת הפסיקה בדבר החמרת עונשיהם של אלה הממהרים לפנות לסכין לפתרון סכסוכים; וכי עברו של המשיב - הכולל עבירות אלימות, שבגין אחת מהן נדון לשלש שנים מאסר - וחומרת הפגיעה שנפגע המתלונן, מחייבים החמרת יתר עמו.

לעומת זאת, בקש ב"כ המשיב שלא להחמיר בעונשו של שולחו, בהתחשב בכך שהיה בשעתו מכור לסמים והוא מיצר ומתחרט על שפגע במתלונן, שהוא חברו הטוב. בינתיים, מדגיש ב"כ המשיב, זנח מרשו את השימוש בסמים והוא משתדל לעלות על דרך חדשה.

4.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הערעור בדין יסודו. כאמור, המשיב נדון בעבר לשלש שנים מאסר בשל עבירה מאותו סוג; ומשמתברר כי לא היה בעונש זה כדי להרתיע אותו מלחזור ולנקוט אלימות גסה אגב שימוש בסכין, מתחייבת, מטבע הדברים, הטלת עונש חמור מקודמו. לכך, מצטברת חומרתה של החבלה הגופנית שנגרמה למתלונן, כמפורט בדו"ח הרפואי.

אנו מחליטים, איפוא, לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב; כאשר אנו משווים לנגד עינינו את הכלל, שכערכאת ערעור אין אנו ממצים את הדין.

לאור כל האמור לעיל, אנו מעמידים את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל על 5 שנים במקום שלש השנים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי; כאשר עונש המאסר על תנאי, שהטיל בית המשפט המחוזי, ישאר על כנו.