ע"פ 4372/14 שמעון סונגו נ. מדינת ישראל

מונח לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (עפ"ת 29471-06-14, כב' השופט ד"ר ע' מודריק ), אשר דחתה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו.

השיקולים אותם יש לבחון בבקשות לעיכוב ביצוע נקבעו בהלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282-277 (2000)), לפיה יש להעניק משקל לסיכויי הערעור אל מול האינטרס הציבורי שבריצוי עונש באופן מיידי. עיינתי בחומר שהונח לפניי, וממנו עולה כי בהתחשב בדרישת הדין (ראו תקנה 52(6) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"ב-1961 והפסיקה בעקבותיה), נראה כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, המערער אשם בתאונה אשר הובילה למותה של ילדה בת 5, עת חצתה במעבר חצייה בליווי שמרטפית. אכן, אחריותו של נהג בפגיעת הולך רגל במעבר חצייה אינה אחריות מוחלטת. אולם, נראה כי אף על פי עדות המומחה מטעם ההגנה, התאונה הייתה נמנעת לו המערער היה נוהג במהירות המתאימה בנסיבות העניין.

באשר לסיכויי הערעור על גזר הדין, והחשש שמא תחילת ריצוי העונש שהוטל על המערער תאיין את הערעור – על המערער הושת עונש מאסר בפועל לתקופה של 17 חודשים. מועד שמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי נקבע לחודשים הקרובים. על כן, דומה כי אף אם בית המשפט המחוזי יתערב בחומרה העונש, ואיני מביע עמדה בנושא, תקופת המאסר בפועל אשר תוטל על המערער לא תיפול מהתקופה בה ישהה במאסר עד למתן פסק הדין בעניינו.

בנסיבות אלו הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 27.7.2014 בשעה 10:00, בבית המעצר ניצן.