ע"פ 4398/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העונש שהושת על המערער בע"פ 4398/20 (להלן: המערער ) חורג לקולה, ובמצב הדברים הרגיל, היה מקום להחמרה בעונשו ולקבלת הערעור שהוגש על ידי המשיבה (ע"פ 4472/20) ולו נוכח מגמת ההחמרה בעבירות אלימות במשפחה. בית משפט זה קבע פעם אחר פעם כי עבירות אלימות נגד נשים במסגרת התא המשפחתי יזכו ליחס מחמיר, נוכח הערך המוגן שמונח על הכף, והוא " לספק ביטחון לכל אישה ואישה בביתה, מקום מבצרה, בחיק משפחתה " (ע"פ 305/12 מדינת ישראל נ' צוובנר זליג , בפסקה 9 (24.6.2013), כפי שצוטט בע"פ 6968/16 אודי גרני נ' מדינת ישראל , בפסקה 10 (22.5.2018)).

2.

לא בלי התלבטות, הגענו למסקנה כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. תסמונת או סינדרום האשה המוכה מוכר לשופטים בכל הערכאות

ועם זאת, מצאנו שלא להתעלם מתחינותיה של בת זוגו של המערער שמאז המקרה מתדפקת על כל הדלתות ומבקשת על המערער, וגם הופיעה בפנינו ופירטה במכתב את בקשתה להחזיר את המערער אל חיק המשפחה (לביקורת הנוגעת לשימוש השיפוטי בסינדרום האשה המוכה בהיבט אחר, ראו: אורנה אליגון "הוכחת עבירת האינוס: האם הרפורמות הראייתיות הצליחו לשרש את מיתוסי האונס" משפטים נ 131, 164 (התש"ף)).

3.

ועיקרו של דבר, מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער החל לעלות על דרך השיקום בין כתלי הכלא, וכפי שנכתב בתסקיר הוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומבטא מוטיבציה לשינוי אורחות חייו. (המערער ביקש כי טרם גזירת דינו יתאפשר לו להשתלב בטיפול ב"בית נעם", אך הדבר לא הסתייע משלא התמלאו התנאים לקבלתו). בהינתן הדרך השיקומית בה החל המערער ועל מנת לעודדו להמשיך בדרך זו, איננו רואים להחמיר בעונשו.

4.

אשר על כן, שני הערעורים נדחים.