ע"פ 4409/13 מחמוד עבד אלכרים נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות גניבת רכב, קשירת קשר לפשע, החזקת מכשירי פריצה, שהיה בלתי חוקית, נהיגה ללא רשיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, וזאת בפרשה שבה נגנבו על-ידי חבורת עבריינים מאיזור יהודה והשומרון שני כלי רכב במטרה להעבירם לאיזור. הוא נדון ל-25 חודשי מאסר בפועל וכן להפעלה במצטבר של עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים בשל שהיה בלתי חוקית. כן הושת מאסר על תנאי של 6 חודשים, והוא נפסל ל-6 חודשים מקבלת רשיון נהיגה ופסילה מותנית דומה, וכן הושת קנס בסך 1,500 ש"ח. עיקר טענתו בערעור היא אי שויון לעומת נאשם אחר באותה פרשה, נזאר עוואד, שהובא לדין לבית משפט השלום (המערער הובא לדין לבית המשפט המחוזי, שכן תחילה הואשם גם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה), והורשע בגניבת רכב ושהיה בלתי חוקית ונדון ל-15 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על תנאי בעבירת רכוש מסוג פשע ו-6 חודשי מאסר על תנאי בעבירת רכוש מסוג עוון.

לטענת המדינה נובע ההבדל בין השניים מעבירות נוספות בהן הורשע המערער דנא, מעבר לגניבה ולשהיה הבלתי חוקית. למערער עבר בעבירות כניסה לישראל שלא כדין וכן כאלה הקשורות בהפרעה לשוטר ובניסיון לתקיפת שוטר עם מעצרו, וכן ידוי אבנים.

לא בלי התלבטות, נוכח הצורך להחמיר בגניבות רכב – ונקל לשער את מפח הנפש של בעלי כלי הרכב בגלותם את הגניבה – החלטנו להיעתר במידה מסוימת לערעור. זאת, בעיקר בשל ההשוואה לעוואד, אף כי היו גם נאשמים נוספים בפרשה, ובמיוחד מוחמד שלש שנדון ל-36 חודשי מאסר (שהופחתו בערעור ל-30 חודשים) וכן להפעלה מצטברת וחופפת של עונשי מאסר מותנים משמעותיים, ובסך הכל 44 חודש (כיום 38), וכן מאסרים מותנים. עברו מכביד איפוא מזה של המערער.

אנו מעמידים את המאסר בפועל בתיק זה על 20 חודש ועוד הפעלה במצטבר של חודשיים מן המאסר המותנה וחפיפת חודש, כך שבסך הכל יעמוד המאסר בפועל על 22 חודש. אנו מגדילים את המאסר על תנאי ל-10 חודשים בעבירת גניבת הרכב, ובשאר העבירות יישאר 6 חודשים כפי שנקבע בגזר הדין קמא. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

אנו מזהירים את המערער במבט לעתיד. נעשה עמו חסד בנסיבות הללו, אך אם חלילה ישוב לסורו, לא לעולם חוסן.