ע"פ 4428/04 מיכאל לבלוב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט השלום בתל אביב (השופט ד' רוזן ) בעבירות של מרמה וזיוף. על פי כתב האישום, בשנים 2001 ו- 2002, עסק המערער בזיוף תעודות זהות ומכירתן לעובדים זרים ששהו בארץ שלא כדין. ביום 11.3.04 נגזר דינו של המערער ל- 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן הוטל על המערער קנס כספי בסך של 10,000 ₪. בגזר דינו התחשב בית משפט השלום בחלקו המרכזי של המערער בפרשה וכן בכך שהעבירות בוצעו זמן קצר לאחר שסיים המערער ריצוי עונש מאסר בפועל. יחד עם זאת, בית משפט השלום לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, ובעיקר ממצבו הרפואי, שכן המערער סובל מבעיה בעיניו העלולה להוביל לעיוורון. בית משפט השלום הפנה, במסגרת גזר הדין, את תשומת לב השב"ס לענין זה וכן לצורך ליתן טיפול רפואי נאות למערער. כן קבע בית המשפט כי המערער יחל בריצוי עונש המאסר ביום 2.5.04.

ביום 28.4.04 הגיש המערער, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור כנגד פסק הדין של בית משפט השלום. ביחד עם הודעת הערעור הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה להמשך עיכוב ביצוע עונש המאסר. בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב ) הורה על עיכוב ביצוע העונש עד למתן החלטה בבקשה וביום 4.5.04 ניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור שהגיש המערער אינם מן הגבוהים וכי יש להתחשב בכך שהמערער ביצע את העבירות המיוחסות לו זמן קצר לאחר שיחרורו ממאסר בגין עבירות דומות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, הרי שבמקרה זה גובר האינטרס הציבורי הקיים בכליאת המבקש וזאת, לנוכח עברו הפלילי של המערער וניסיונו הרב בעבירות דומות לאלו שנדונו במקרה דנן. בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לאחר שמיעת ההחלטה ביקש המערער כי תחילת ביצוע העונש תעוכב עד ליום 12.5.04 שכן ביום 11.5.04 צריכה חברתו לחיים של המערער לעבור בדיקה רפואית פולשנית בבית חולים ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. על ההחלטה שלא לדחות את ביצוע עונש המאסר עד לאחר הערעור הוגש הערעור שבפניי.

בערעור שבפניי חזר בא כוח המערער על הטענות שנטענו בפני בית משפט קמא. בא כוח המערער טען כי נוכח סיכוייו הגבוהים - לדעתו - של הערעור, יש להמשיך ולעכב את עונש המאסר שנגזר. בא כוח המערער ציין כי המערער היה משוחרר במהלך משפטו וכי לא היתה כל בעיה בהתייצבותו לדיונים. עוד טען בא כוח המערער כי קיים סיכוי טוב לכך שיופחת העונש שהוטל על המערער, וכי יומר במאסר על תנאי או עבודות שירות, וזאת לנוכח נסיבותיו האישיות החריגות של המערער, דהיינו, הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל.

דין הערעור להידחות שכן אין הוא מגלה עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש. על פני הדברים נראה כי צדק בית המשפט המחוזי שסבר כי, לכאורה, ההרשעה הינה מבוססת. כמו כן, העובדה כי, על פי כתב האישום, המערער ביצע את העבירות שבגינן הורשע זמן קצר בלבד לאחר שהשתחרר ממאסר שנגזר עליו בגין עבירות דומות מחזקת את מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר האינטרס הציבורי הקיים בכליאתו של המערער. באשר לבעייתו הרפואית של המערער הרי שאין לי אלא לחזור על המלצתו של בית משפט קמא כי ענין זה יזכה לתשומת הלב הראויה מצד הרשויות המתאימות.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום 20.5.04, בשעה 10.00 בבוקר, במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

אוסיף עוד כי מן הראוי שבית המשפט המחוזי יקדים את שמיעת הערעור כדי שלא לסכל את סיכוייו של הערעור מחמת חלוף הזמן.