ע"פ 4430/13נתנאל שרון נ. מדינת ישראל

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

4430/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט צ' זילברטל

המערער:

נתנאל שרון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.05.2013 בת"פ 023192-10-11 שניתן על ידי השופט

ח' כבוב

תאריך הישיבה:

ז' באדר ב התשע"ד

(09.03.14)

בשם המערער:

עו"ד ליאור אשכנזי

בשם המשיבה:

עו"ד עפרה רובינפלד-הוך

בשם שירות המבחן:

גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר הדין שהושת על

המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט

ח' כבוב

) ביום 19.5.2013 בת"פ 23192-10-11, במסגרתו נגזרו על המערער העונשים

הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך שלוש שנים מיום

שחרורו אחת מהעבירות בהן הורשע; קנס כספי בסך של 25,000 ש"ח או חמישה חודשי

מאסר תחתיו.

תמצית הרקע העובדתי

על פי כתב האישום

1.

הנאשם, שרון נתנאל (להלן:

הנאשם

או

המערער

), עבד בבנק

הבינלאומי הראשון (להלן:

הבנק

) משנת 1998 ואילך,

והחל משנת 2002 היה בעל רישיון לייעוץ השקעות. הנאשם החל בשנת 2002 לשמש כיועץ

השקעות ומבצע עסקאות בחדר מסחר תאגידים (להלן:

חדר המסחר

). במסגרת תפקידו כיועץ השקעות בחדר המסחר ביצע הנאשם פעולות

בניירות ערך על פי בקשותיהם של לקוחות חדר המסחר. במסגרת תפקידו שימש הנאשם כרפרנט

חדר המסחר למתן ייעוץ השקעות וביצוע פעולות בניירות ערך, הן ללקוחות תאגידיים

ומוסדיים והן ללקוחות פרטיים, והיה מורשה לפעול בכל חשבונותיהם.

(א)

האישום הראשון – פתיחת חשבון וביצוע פעולות אסורות על בעל רישיון ייעוץ ועובד חבר

בורסה

2.

עובר לחודש אפריל 2006, במועד שאינו ידוע

במדויק למאשימה, פנה הנאשם לאחיינו, ערן דגן, ולעמיר דגן, אביו של ערן וגיסו של

הנאשם (להלן:

ערן

ועמיר

בהתאמה). הנאשם

הציע לערן ועמיר לפתוח חשבון ניירות ערך משותף שייפתח על שם ערן בסניף הבנק בו עבד

הנאשם, וזאת על מנת להסוות את העובדה שהנאשם הינו בעל החשבון והנהנה ממנו. הנאשם

הציע שבחשבון יופקדו הן כספים השייכים לו והן כספים השייכים לערן ולעמיר, כאשר

הפקדת הכספים תתבצע על ידי ערן ועמיר, והנאשם ינהל את החשבון וינצל את מומחיותו

ובקיאותו בשוק ההון על מנת להפיק רווחים באמצעות ביצוע פעולות בניירות ערך. ביום

12.4.2006 פתח ערן את החשבון. ביום 8.6.2006 הפקיד עמיר בחשבון 250,000 ש"ח,

מתוכם 150,000 ש"ח הועברו אליו על ידי הנאשם ו-100,000 ש"ח מכספו שלו.

החל ממועד זה פעל הנאשם באופן בלעדי בחשבון וביצע באמצעותו עסקאות בניירות ערך.

ביום 1.8.2006 משך ערן את הכספים שהופקדו בחשבון על ידי עמיר, והנאשם המשיך לבצע

עסקאות בניירות ערך בחשבון עבור עצמו בלבד, וזאת עד לפתיחת חקירה בחודש יולי 2009.

3.

החל ממועד פתיחת החשבון ובמהלך התקופה

הרלוונטית לכתב האישום, ביצע הנאשם אלפי פעולות בניירות ערך על פי שיקול דעתו

הבלעדי, בניגוד להוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול

תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן:

חוק הייעוץ

) וחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1998 (להלן:

חוק ניירות ערך

), כדלקמן:

(א)

ביצוע מאות פעולות בניירות ערך בחשבון

ובחשבונות לקוחותיו, על פי שיקול דעתו הבלעדי, חרף היותו יועץ השקעות בלבד שאינו

בעל רישיון ניהול תיקים, ובניגוד להוראות חוק הייעוץ האוסרות על תאגיד בנקאי לעסוק

בניהול תיקים.

(ב)

ביצוע אלפי פעולות בניירות ערך עבור עצמו

בניגוד להוראות חוק הייעוץ האוסרות על בעל רישיון ייעוץ השקעות לבצע פעולות

בניירות ערך עבור עצמו.

(ג)

ביצוע אלפי פעולות מבלי ליתן הוראה בכתב

יום מראש.

(ד)

ביצוע אלפי פעולות מבלי להחזיק חשבון

ניירות ערך על שמו, אצל חבר בורסה בו הוא עובד ובסניף בו הוא עובד.

(ב)

האישום השני – פעילות תרמיתית בחשבונות הלקוחות

4.

החל מיום 2.8.2006 ועד מועד פתיחת החקירה

פעל הנאשם בחשבון וביצע מאות עסקאות מתואמות בין חשבונות לקוחות הבנק לבין החשבון

שבשליטתו. בחלק מהעסקאות המתואמות פעל הנאשם על פי שיקול דעתו הבלעדי והזרים את

ההוראות המתואמות בין החשבונות. בחלק מהעסקאות המתואמות נתנו הלקוחות את ההוראות,

כשבמקרים רבים ניתנו ההוראות בטווח לימיט. בחלק מהמקרים אף פנה הנאשם ללקוחותיו

ושידל אותם שיתנו לו יד חופשית לסחור בניירות ערך שבחשבונותיהם תוך שהוא מתפאר

ביכולותיו ובהצלחותיו במסחר בניירות ערך. בכל המקרים, הנאשם לא הביא לידיעת

הלקוחות כי הוא מבצע עסקאות מתואמות בין חשבונם לבין חשבון בו נמצאים כספים שבבעלותו,

וכי הוא נהנה מביצוע העסקה ומפירותיה. העסקאות נחזו להיות עסקאות אמיתיות ואקראיות

בין קונה מרצון למוכר מרצון, אולם הנאשם הוא שעמד מאחוריהן. הנאשם תיאם את העסקאות

בין החשבון לחשבונות לקוחותיו במדויק תוך בחירת כמות המניות ושערי העסקאות, תוך

שהוא מזרים הן את ההוראות בחשבון והן את ההוראות המתואמות מחשבונות לקוחותיו

במקביל. זאת, על מנת שיניבו לחשבון רווחים מובטחים על חשבון הפסדים מובטחים

שייגרמו ללקוחות. הנאשם שלח יד בכספי לקוחותיו, תוך שהוא נוהג מנהג בעלים בכספם,

כדי להפיק רווחים לעצמו, באמצעות יצירת פער בין שעריהן של העסקאות המתואמות ברכישה

לבין שעריהן במכירה. על ידי יצירת העסקאות המתואמות השפיע הנאשם במישרין על תנודות

שערי המניות בהן סחר וגרם להעלאת שעריהן, למניעת ירידתן או להורדת שעריהן – והכל

לפי מבוקשו ולצורך מימוש תוכנית המרמה שלו וגריפת הרווחים לכיסו. עסקאות אלה לא

שיקפו ביקוש או היצע אמיתיים, חשפו את הציבור לנתוני מסחר כוזבים, ויצרו מצג שווא

של פעילות ערה ותקינה בניירות ערך, תוך ניצול שיטת המסחר לרעה. באמצעות פעילותו

המתוארת לעיל ביצע הנאשם מאות עסקאות מתואמות ותרמיתיות בניירות ערך, במחזור מצטבר

של כ-40 מיליון ש"ח ללא ידיעתם וללא הסכמתם של לקוחותיו.

(ג)

האישום השלישי – זיופים

5.

במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום

זייף הנאשם את חתימתו של ערן על גבי מספר רב של מסמכים בחשבון ללא סמכות כדין,

במטרה לאפשר לעצמו לבצע פעולות שונות בחשבון. הנאשם זייף את חתימתו של ערן על

הוראה בכתב למשוך סך של 150,000 ש"ח מכספי רווחיו בחשבון, ובהמשך זייף את

חתימתו על הוראה דומה למשוך סך של 200,000 ש"ח. הכספים עברו לחשבונה של גיסתו

של הנאשם. בנוסף, זייף הנאשם את חתימתו של ערן על גבי טופס בקשה לקבל כרטיס חיוב,

שבאמצעותו ביצע משיכות רבות של מזומנים מהחשבון. בנוסף, זייף הנאשם את חתימתו של

ערן על טופס שאיפשר לו לבצע בחשבון עסקאות מעו"ף, וכן על הסכם עם הבנק שאיפשר

לו לבצע עסקאות של מכירה בחסר ("שורט") בחשבון.

(ד)

האישום הרביעי – הלבנת הון

6.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ביצע הנאשם

מספר רב של פעולות בכספים שהופקדו ושנצברו בחשבון, במטרה להלבין את הכספים שנצמחו

בחשבון, להסוות את מקורם הבלתי חוקי של הכספים ולהסתיר את היותו בעל הזכויות בהם

ואת הפעולות הנוספות שעשה בהם. כך, ביצע הנאשם שלוש העברות כספים בסכומים של

150,000 ש"ח, 151,500 ש"ח ו-200,000 ש"ח מהחשבון תוך העברת כספים

דרך חשבונות של גורמים שלישיים עד שהופקדו בחשבונו שלו.

הכרעת הדין

7.

ביום 23.9.2012, עוד בטרם החל שלב

ההוכחות בתיק, חזר בו הנאשם מכפירתו באישור בית המשפט והודה בעבירות נושא כתב

האישום (המתוקן), והורשע על סמך הודאתו. לפיכך הורשע המערער בעבירות הבאות:

(א)

בגין האישום הראשון

– עבירה של חובת רישוי לפי סעיף 2(ב) יחד עם סעיף 39(א)(1)

לחוק הייעוץ (מאות עבירות); עבירה של עיסוק בתאגיד בנקאי לפי סעיף 9(א) יחד עם

סעיף 39(א)(3) לחוק הייעוץ (מאות עבירות); עבירה של פעילות אסורה על בעל רישיון

לפי סעיף 4(א) יחד עם סעיף 39(ב)(1) לחוק הייעוץ (אלפי עבירות); עבירה של עסקאות

בניירות ערך בידי חבר בורסה לפי סעיף 52ט יחד עם סעיף 53(ב)(8) לחוק ניירות ערך

(אלפי עבירות).

(ב)

בגין האישום השני

– עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415

לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין

) (אלפי עבירות); עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393

לחוק העונשין (עבירות רבות); עבירה של השפעה בדרכי תרמית על פעולות השער של ניירות

ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך; עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי

סעיף 425 לחוק העונשין (מאות עבירות).

(ג)

בגין האישום השלישי

– עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק

העונשין; שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה לפי סעיף

415 סיפא לחוק העונשין.

(ד)

בגין האישום הרביעי

– עבירה של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת

הון, התש"ס-2000.

גזר הדין

8.

בית המשפט המחוזי ציין בפתח הדברים כי

במהלך הדיון שהתקיים בדלתיים סגורות עלו עדויות וראיות בנוגע למצבו הנפשי והפיזי

של הנאשם ובנוגע למצבם הנפשי של בני ביתו מאז החלה חקירת הרשות לניירות ערך. בית

המשפט ציין כי אין בכוונתו לפרט את הדברים במסגרת גזר הדין, בהיותו מסמך המפורסם

לציבור הרחב, אך הדגיש כי קרא היטב את חוות הדעת השונות ואת התסקיר שהוגש לבית

המשפט וכי העניק לדברים משקל משמעותי בגזירת הדין.

9.

המאשימה טענה כי יש לקבוע מתחם ענישה

הולם של 4-2 שנים, אולם הסכימה שלנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהתפתחו

ממועד פתיחת החקירה, יש מקום להקל עימו ולהיצמד לגבול התחתון של המתחם. המאשימה

טענה כי הסוגיות הרפואיות שמטרידות את הנאשם יקבלו מענה וטיפול מלאים על ידי שירות

בתי הסוהר. באשר למצבה הכלכלי הקשה של משפחת הנאשם, טענה המאשימה כי משפחתו של כל

עבריין שנדון למאסר סובלת כתוצאה מכך ואין בנסיבותיו של הנאשם ומשפחתו במקרה דנן

שום דבר שלא קיים במקרים אחרים בהם נשלח הורה לילדים לבית הסוהר. באשר לרמת הענישה

הקיימת בפסיקה והרלוונטית למקרה דנן, הפנתה המאשימה לשלושה מקרים שנדונו בבתי

המשפט המחוזיים [ת"פ (ת"א) 51462-12-10

מדינת ישראל נ' קאופמן

(24.10.2011) (להלן: עניין

קאופמן

); ת"פ (ת"א)

29726-12-10

מדינת ישראל נ' גורבץ

(29.4.2012); ת"פ (ת"א)

9883-07-10

מדינת

ישראל נ' גואטה

(5.9.2012)], שבהם

נגזרו על הנאשמים 22, 27 ו-21 חודשי מאסר בהתאמה בגין מעשים דומים לאלו שביצע

הנאשם במקרה דנן. המאשימה טענה כי המקרה דנן חמור יותר מהמקרים הללו.

10.

באי-כוחו של הנאשם טענו כי יש להסתפק

במקרה דנן בעונש מאסר קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וזאת לנוכח העובדה שהנאשם

הודה בעובדות כתב האישום מבלי לנהל הליך הוכחות, לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה

עמוקה, והשיב את הכסף שגרף לכיסו במסגרת פשרה שהושגה בהליך האזרחי שניהל נגדו

הבנק. בנוסף הפנו באי-כוח הנאשם לחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט בנוגע למצבו הרפואי

המורכב של הנאשם שהתדרדר משמעותית מאז שהחלה חקירת הרשות לניירות ערך ובמהלך

משפטו, על מצבה הכלכלי המדורדר של המשפחה בעקבות המשפט הפלילי והאזרחי, ועל הנזקים

שנגרמו לבני המשפחה שיוחמרו עוד אם יוחלט לגזור עליו עונש מאסר בפועל. באשר לפסיקה

שאליה הפנתה המאשימה, טענו באי-כוח הנאשם כי יש להבחין בין המקרים, ואף הפנו לפסקי

דין של בתי המשפט המחוזיים בהם ננקטה גישה מקלה עם נאשמים שביצעו עבירות כלכליות

והוטלו עליהם עונשי מאסר קצרים, חלקם לריצוי בדרך של עבודות שירות [ע"פ

(ת"א) 71849/03

מדינת

ישראל נ' בן טובים

(5.1.2005);

ת"פ (ת"א) 15159-10-09

מדינת ישראל נ' אפרים

(3.10.2010)].

11.

בית המשפט ציין כי הנאשם הופנה, לבקשת

באי-כוחו, לשירות המבחן. המלצת שירות המבחן הייתה שבנסיבות העניין – בהיעדר

מעורבות קודמת של הנאשם בפלילים, לקיחת אחריות על המעשים, ההשפעה המטלטלת של ההליך

המשפטי על הנאשם ועל משפחתו ומצבו הבריאותי הקשה של הנאשם – יש להטיל על הנאשם

ענישה שיקומית.

12.

בית המשפט המחוזי בחן את העניין בהתאם

להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. לצורך

קביעת מתחם הענישה ההולם

בחן בית המשפט את

הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות

ואת

מידת הפגיעה בערך החברתי

. בית המשפט קבע כי המחוקק ראה לנכון לעגן בחוק הוראות

שיאכפו על כל העוסקים בשוק ההון חובות של הגינות ושקיפות על מנת למנוע פעולות של

גניבה על ידי מורשה. צוין כי פעולותיו של הנאשם לא פגעו רק בלקוחותיו ובמעסיקו

(הבנק) אלא בציבור כולו, מכיוון שפעולות כגון אלה מערערות את אמון הציבור בתפקודו

התקין של שוק ההון, שהינו צורך של כל משק מודרני. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי לא

בכדי קבע המחוקק הסדרים ברורים שימנעו ניגודי אינטרסים בין יועצי השקעות ומנהלי

תיקים לבין לקוחותיהם, וכי המחוקק היה מודע ל"פיתוי" שיעמוד בפני מי

שיהיה בידיו הכוח לעשות פעולות בחשבונותיהם של אחרים ופעל בבירור לנטרל את הפיתוי

הזה. בית המשפט קבע כי במקרה דנן מדובר בפגיעה ישירה וברורה בלב ליבו של הערך

החברתי עליו ניסה המחוקק להגן, כאשר הנאשם לא פעל רק בניגוד אינטרסים אלא באופן

שיש בו שליחת יד של ממש, תוך ניצול מעמדו כבנקאי על מנת לגנוב כספיהם של לקוחותיו

ולבצע מניפולציות במחירי ניירות ערך סחירים בשוק ההון. צוין כי מבחינה כמותית

מדובר במאות עבירות שבוצעו במרוצת השנים. עם זאת, צוין כי הסכום הכולל שגרף הנאשם

ממעשיו עומד על סך של 350,000 ש"ח, וכי מדובר אמנם בסכום שאינו מבוטל, אולם

הנזק הכספי שנגרם לבנק (שהוא זה שפיצה את הלקוחות שניזוקו ממעשי הנאשם) אינו נזק

ארוך טווח, בשים לב לכך שהסכום הוחזר לבנק במלואו על ידי הנאשם.

13.

באשר

למדיניות הענישה במקרים דומים

;

בית המשפט קבע כי ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של החמרה בפסיקת בתי המשפט בכל

הקשור לעבירות כלכליות ("עבירות צווארון לבן") בכלל ולעבירות בשוק ההון

בפרט. צוין כי בית המשפט העליון פסק לאחרונה בע"פ 6020/12

מדינת ישראל נ' עדן

(29.4.2013) (להלן: עניין

עדן

) שהאינטרס הציבורי מחייב לנקוט בגישה מחמירה בכל הנוגע

לעבריינות כלכלית, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, כאשר על אף

אופייה "הנקי" לכאורה של העבריינות הכלכלית היא גורמת לנזקים כבדים

לציבור, אשר עולים במקרים רבים על הנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש

"מסורתיות". צוין כי פסק הדין בעניין

עדן

הינו צעד נוסף במגמה שניכרת בפסיקת בית המשפט העליון בעשור האחרון המחמירה

בעונשיהם של עברייני "צווארון לבן" [ע"פ 9788/03

טופז נ' מדינת ישראל

, פ"ד נח(3) 245 (2004) (להלן: עניין

טופז

)]. בית המשפט קבע כי המקרה הדומה ביותר

לעניין דנן הינו עניין

קאופמן

שנדון לפניו, בו נגזרו על הנאשם 22 חודשי

מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט ציין כי אישר את הסדר הטיעון בעניין

קאופמן

על אף שסבר כי הוא מקל עם הנאשם שם יתר על המידה. בית המשפט

פירט את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה בהן יש להתחשב על מנת לקבוע את מתחם הענישה

ההולם: התכנון שקדם לביצוע העבירה; הנזק שנגרם וצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה;

העובדה שהמניע לביצוע העבירה היה בצע כסף ותו לא. לנוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט

את מתחם הענישה ההולם בעניינו של הנאשם כך שיכלול עונש מאסר בפועל לתקופה של 4-2

שנים, בתוספת עונש מאסר על תנאי וקנס משמעותי. בית המשפט ציין כי לדעתו מדובר

במתחם ענישה מקל, אולם מכיוון שזה המתחם אשר לו עתרה המאשימה הוא אינו מוצא לנכון

להחמיר מעבר לכך.

14.

באשר לעונשו של הנאשם ביחס למתחם העונש ההולם

, קבע בית המשפט כי אין מקום לחרוג ממתחם

הענישה בעניינו של הנאשם. נקבע כי מצבו האישי של הנאשם אמנם דורש

"שיקום" – בריאותית, נפשית, משפחתית וכלכלית – אולם כמדיניות משפטית

בעבירות מהסוג בו הורשע הנאשם, אשר מבוצעות מטבען על ידי אזרחים נורמטיביים לכאורה

שהגיעו לעמדות השפעה וניצלו אותן לרעה על מנת לשלוח ידם ברכושם של אחרים, אין מקום

לחרוג ממתחם העונש רק משום שלאחר שנתפסו שבו לחיות חיים "נורמטיביים".

באשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם

העונש ההולם

, ציין בית המשפט

כי המאשימה מסכימה לענישה ברף התחתון של המתחם לנוכח השינוי לרעה שחל בנסיבות חייו

של הנאשם מהמועד שבו נפתחה חקירת הרשות לניירות ערך. בית המשפט קבע כי לאחר ששמע

את הנאשם ורעייתו, ולאחר שעיין בחוות הדעת הרפואיות והאחרות שהונחו לפניו, הוא

מקבל את עמדת המאשימה ומעמיד את עונשו של הנאשם על הרף התחתון של המתחם (שנתיים

מאסר בפועל). לצד זאת, קבע בית המשפט כי הוא מוצא לנכון להקל עם הנאשם בפן הכספי,

לנוכח הנסיבות הכלכליות הקשות אליהן נקלעו הנאשם ובני משפחתו, ומשכך להטיל עליו

קנס בסכום נמוך יחסית. לנוכח כל האמור לעיל, בית המשפט גזר על הנאשם את העונשים המפורטים

לעיל.

הערעור

והתפתחויות לאחר הגשת הערעור

15.

תמצית

טענות

המערער

– המערער טוען -

באמצעות בא-כוחו, עו"ד ליאור אשכנזי - כי מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט

המחוזי והעונש האינדיבידואלי שהטיל עליו בית המשפט במסגרת מתחם הענישה הינם חמורים

יתר על המידה. מרבית טענותיו של המערער בערעור על גזר הדין מתמקדות בנסיבותיו

האישיות – הכלכליות, המשפחתיות והרפואיות – אשר לטענתו מטות את הכף לטובת שיקולי

שיקום, וכפועל יוצא לטובת הקלה בעונשו. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן

משקל ראוי לנסיבותיו האישיות והחמיר עימו יתר על המידה. המערער טוען כי בית המשפט

התעלם מתסקיר שירות המבחן בעניינו אשר תיאר את מצבו האישי והמשפחתי

כ"הישרדותי" והמליץ להימנע ממאסר בפועל. המערער טוען כי הגיש חוות דעת

רפואיות בנוגע למחלת הסרטן ומחלת הצליאק מהן הוא סובל, וכי בחוות הדעת נאמר שמאסר

בפועל יוביל להתדרדרות במצבו הרפואי של המערער.

16.

תסקיר משלים מטעם שירות המבחן

– שירות המבחן הגיש ביום 5.11.2013 תסקיר

משלים בעניינו של המערער. שירות המבחן ציין כי הוא מתרשם שהמערער הינו בעל יכולת

תפקוד נורמטיבית ואינו בעל דפוסי מחשבה או התנהגות עברייניים. שירות המבחן שב

וציין כי הוא מתרשם שהמערער מצוי במצב "הישרדותי" ובחוסר וודאות בכל

הקשור למצבו הבריאותי והמשפטי, וכי יש לכך השפעה על מצבו הנפשי. בנוסף צוין כי

ההליך הפלילי השפיע על מצבם הנפשי של ילדיו של המערער. שירות המבחן שב והמליץ

לשקול הקלה בעונשו של המערער שתאפשר המשך תהליך השיקום עימו מתמודדים המערער ובני

משפחתו.

17.