ע"פ 4436/16ע"פ 4436/16

1.שלוש פעמים הצטרף המערער – קטין כבן 17 וחצי בעת האירועים – לחבורה שהתנכלה באלימות לעוברי אורח שטיילו לתומם בטיילת ארמון הנציב בירושלים, על רקע חזותם כיהודים.

בשל כך הורשע המערער בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 + 335(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות של פציעה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 + 335(א) לחוק העונשין.

2.בית משפט קמא השית על המערער מאסר בפועל של 40 חודשים בניכוי ימי מעצרו (המערער נעצר עד תום ההליכים), מאסר על תנאי של 12 חודשים ופיצוי בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים בשלושת האישומים.

עונש זהה הטיל בית משפט קמא על נאשם קטין אחר, שאף הוא השתתף עם המערער באותם שלושה אירועים.

3.על חומרת גזר הדין נסב הערעור שבפנינו, בגדרו הצביע המערער, בין היתר, על נסיבותיו האישיות הלא פשוטות, על היותו קטין בעת ביצוע המעשים, ועל כך שהוא כלוא כיום עם אסירי חמאס בגירים.

4.דין הערעור להידחות.

נקל לשער את הפחד והאימה שהיו מנת חלקם של המתלוננים, שמצאו עצמם מוקפים במספר נערים שהחלו לדחוף אותם ולהכותם (בחלק מהמעשים הצטרף לחבורה בגיר נוסף שנדון ל-48 חודשי מאסר בפועל).

במקרה הראשון נשבר אפו של המתלונן והוא איבד הכרתו לזמן קצר; במקרה השני הוכה המתלונן באגרופן ומקל עץ, נגרמו לו חתכים בפניו ונשברה אחת משיניו; במקרה השלישי התנכלו בני החבורה לזוג חרדים, החלו לגעת במתלוננת, ובהמשך תקפו אותה ואת בן זוגה. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חתכים בראשו ובאוזניו ולמתלוננת נגרמו חתכים שטחיים.

5.לא נעלם מעינינו גילו הצעיר של המערער והיעדר עבר פלילי. עם זאת, בהינתן נקודת המוצא לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט מקום בו העונש חורג באופן קיצוני מן המקובל בנסיבות דומות, איננו סבורים כי יש מקום להתערבותנו בגזר דינו של בית משפט קמא. אכן, גזר הדין הוא חמור, אך הוא משקף את חומרת המעשים בהם הורשע המערער. ענייננו בשורה של מעשי בריונות קשים ומכוערים, שיש בהם כדי להטיל מורא וחרדה על המתלוננים, שטיילו לתומם בטיילת. מדובר בשורה של מעשים מתוכננים, ותיאורם בכתב האישום מצביע על כך שבני החבורה חזרו ו"נדבקו" למתלוננים ולא אפשרו להם לעזוב את המקום. כל זה על רקע של "חיפוש" אחר יהודים להם ניתן להתנכל.

6.אשר על כן, הערעור נדחה.