ע"פ 4456/05 מראם האשף נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, באשמת סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 מפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען, כי בסמוך לתאריך 24.3.04 פגשו המערער ושותפו – הילאל חג'-יחיא (להלן: "הילאל") – את דוד בוהדנה (להלן: "בוהדנה"), וסיפרו לו כי ברשותם סם מסוג קוקאין במשקל כחצי ק"ג. בוהדנה הביע נכונות למצוא קונה לסם, ובעקבות כך הגיעו המערער והילאל, שמקום מגוריהם בטייבה, למקום עבודתו של בוהדנה בירושלים שם מסרו לו את הסם. לאחר שהבהירו לבוהדנה את המחיר אותו הם דורשים (155,000 ש"ח), הם קבעו לשוב ולהיפגש עמו כבר באותו יום בתל-אביב, כדי לקבל את הכסף לידיהם.

מאותו מפגש המשיך בוהדנה לבית מלון בירושלים, ובעת שעמד להשלים את עסקת הסם, נעצר על ידי שוטרים. רק אז התברר לו כי מי שהתחזה כ"קונה" הסם, פעל כסוכן סמוי מטעם משטרת ישראל.

2.בהיפתח משפטו כפר המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, ובכללן עדותו של בוהדנה (על פניה העדיף בית המשפט המחוזי את אמרתו במשטרה – ת/5א'), הוחלט להרשיע את המערער בעבירה של סחר בסם מסוכן, ובעקבות כך נדונו הוא ושותפו הילאל לארבע שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו.

3.מטבע הדברים, עמדה עדותו של בוהדנה, שכאמור, נלכד כשהסם בחזקתו, במרכזן של ראיות המשיבה. בחקירתו במשטרה הפליל עד זה את המערער והילאל כאחד, אולם משנקרא להעיד בבית המשפט היתה בפיו גרסה שונה. הוא טען כי בעסקת הסם היה מעורב הילאל בלבד, ובשעה שזה מסר לו את הסם לא היה עמו איש (ראו עמ' 37 לפרוטוקול הדיון). משניסה בא-כוח המשיבה להפנותו לדברים סותרים שמסר בחקירתו, הכחיש אותם בוהדנה, ועמד על דעתו כי המערער לא היה מעורב בהצעת הסם והעברתו לידיו (עמ' 39 ואילך). לנוכח הסתירות המהותיות שנתגלו בין גרסאותיו השונות, הכריז בית המשפט המחוזי על בוהדנה כעד-עוין, ובהמשך שוכנעה הערכאה הראשונה כי נכון לעשות שימוש בהוראתו של סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולהעדיף את אמרתו של בוהדנה (ת/5א') על פני עדותו בבית המשפט.

4.ההודעה ת/5א' נרשמה מפיו של בוהדנה שעות ספורות לאחר מעצרו. הוא נשאל על קשריו עם הילאל, ומסר כי הכיר אותו באמצעות המערער, אותו פגש בעת ששניהם התגוררו בארצות-הברית. בפתח ההודעה מסר בוהדנה כי הוא קיבל את הסם מ"אדם מטייבה ששמו הילאל", אולם, בהמשך התברר כי התמונה שונה לחלוטין. כוונת הדברים לכך, שהעד אישר כי הילאל והמערער הגיעו אליו יחד , ולשאלה אם שוחח איתם בעת שהביאו לו את הסם, השיב: " כן, דיברתי אתם והם העבירו לי את הסם בתוך האוטו " (ראו עמ' 3 להודעה). החוקר לא הרפה ושאל את בוהדנה: "איך הגעת למצב שאתה מזמין מהילאל ומורן [ המערער ] את הסם", ועל כך השיב העד: " השבוע דיברתי אני חושב עם שניהם והם אמרו לי שיש להם את הסם ... ואז הצעתי להם למכור את הסם ". מתוך חקירתו של בוהדנה עלה עוד, כי מפגשו עם המערער והילאל ביום בו נעצר, לא היה מפגשם היחיד, ומפגש נוסף התקיים ביום הקודם בתל-אביב, "ליד בניין העיריה" (בלשון העד בעמ' 5 להודעה), שם הם מסרו לידיו דוגמה של הסם כדי שיוכל להציגה בפני הקונה. בוהדנה הוסיף עוד, כי היה אמור לפגוש את השניים גם עובר למעצרו, ככל הנראה, כדי למסור להם את הכסף שהיה אמור לקבל עבור הסם.

5.כאמור, החליט בית המשפט המחוזי להעדיף את אמרתו של בוהדנה על פני עדותו. במסקנה זו לא מצאתי פגם, וממילא גם לא מקום להתערב בה. נהפוך הוא, לדידי אין ספק כי החלטתה של הערכאה הדיונית התחייבה מהראיות שהיו בפניה. כוונת הדברים לכך, שלדבריו של בוהדנה בעת שנחקר, נמצאו חיזוקים שונים התומכים במסקנה כי התפנית שחלה בגרסתו במהלך עדותו, מקורה, ככל הנראה, בניסיון לסייע למערער בהגנתו. להלן אחדות מאותן ראיות חיזוק:

א.כזכור, טען בוהדנה כי ביום 23.3.04 הוא פגש בתל-אביב את המערער והילאל שמסרו לו דוגמא של הסם. ואכן, מעדותו של הסוכן המשטרתי (ראו עמ' 9 לפרוטוקול) עולה, כי באותו יום ממש, הציג בפניו בוהדנה דוגמה של הסם בעת שהם נפגשו במקום כלשהו בדרך לירושלים.

ב.ביום 24.3.04 עקבו שוטרים סמויים אחר תנועותיו של בוהדנה, ואלה מסרו כי הוא נראה נכנס עם רכבו לחניון תת-קרקעי של בניין, ובעקבותיו נכנס לשם גם רכבם של המערער והילאל. לאחר מספר דקות יצא בוהדנה, ומשם הוא המשיך בדרכו למלון "הולידיי-אין" בירושלים, שם פגש את הסוכן המשטרתי, ושם נעצר. מאידך, המשיכו המערער והילאל לתל-אביב, והם נעצרו בשעה 18:49 בכיכר רבין בתל-אביב, הוא מקום המפגש המתוכנן שנקבע בינם לבוהדנה על פי גרסתו של האחרון (ראו ת/9, ת/10 וכן עמ' 94 ו-102 לפרוטוקול הדיון).

ג.כל אחד מאלה – המערער, הילאל ובוהדנה – נמצאו מחזיקים בעת מעצרם בטלפון סלולארי. המשיבה טרחה והגישה לבית משפט קמא פירוט של השיחות שיצאו משלושת המכשירים (ת/8א, ת/8ב), ומאלה עולה כי השלושה הרבו לשוחח ביניהם בימים שקדמו למעצרם, ומדובר בעשרות שיחות. עובדה זו אף שמשקלה אינו מכריע, משתלבת היטב עם הטענה כי אותן שיחות קדמו לביצועה של עבירת הסם. יתרה מכך, אותן שיחות מרובות מפריכות מכל וכל את הגרסה שנשמעה מפיו של המערער, ולפיה הקשר הטלפוני עם בוהדנה נוצר במטרה להסביר להילאל כיצד להגיע אליו כדי לגבות ממנו חוב כספי כלשהו.

6.לנוכח קיומן של ראיות מן הסוג האמור, המעט שאתה מצפה מהמערער הוא שיציג, כבר בחקירתו, משנה סדורה הכוללת גרסה שיהיה בה כדי להוכיח את חפותו, ובעיקר כדי ליטול מאותן ראיות שהוגשו מטעם המשיבה את הגוון המפליל שדבק בהן. ברם, לא זו בלבד שהמערער לא נהג כך, אלא שהוא אף לא גילה להיטות, בלשון המעטה, לשתף פעולה עם חוקריו (ראו ת/3א'), ומששינה את טעמו, נתרצה, והסכים להשיב לשאלות שנשאל, נרשמו מפיו תשובות שאין עוד ספק כי היו שקריות. ודי אם אזכיר לעניין זה את טענתו לפיה הוא אינו מכיר כלל את בוהדנה, וממילא גם לא פגש אותו ביום בו נעצר (ההודעה ת/3ב', גיליון 2).

7.הכרעתו של בית המשפט המחוזי בהרשעה בה עוסק הערעור שבפנינו, היא הכרעה בשאלות שבעובדה, וכידוע, ההלכה הנוהגת היא שבית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאים מתחום זה. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם עניינו של המערער אינו נמנה עליהם, באשר בפני בית המשפט המחוזי הונחה תשתית איתנה של ראיות, המצביעות על המערער, ובמידה הנדרשת בפלילים, כמי שהיה שותף מלא ופעיל בעשייה הפלילית.

8.באשר לעונש – אכן, המערער הוא אדם צעיר, שעברו הפלילי אינו מכביד. עם זאת, מדובר במערער, שככל הנראה, יודע כיצד להגיע אל מקורות הסם, ומכאן הסכנה הגלומה בו כמי שעלול לתרום להפצתו של הנגע כנגדו קידשה החברה בישראל מלחמה, ולצורך הדברתו והטבת נזקיו הוקדשו סכומים ניכרים מהקופה הציבורית. על עבריינים מסוג זה מצווים בתי המשפט להכביד את ידם, ומכאן דעתי כי בגזר הדין אין חומרה כלשהי המצדיקה את התערבותנו בעונש.

אשר על כן, אני מציע לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי.