ע"פ 4459/01 אחמד שוכרי נ. מדינת ישראל

לא ביקשנו את תשובת המדינה.

המערער, אסיר ביטחוני המרצה עונש מאסר עולם חובה ובמיצטבר עשרים שנים וחמש שנים נוספות, הורשע בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, על-פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש.

המערער הובא אל מרפאת הכלא לבדיקה, ובהתייצבו לפני הרופא ביקש הרופא כי אזיקי ידיו יורדו מעליו. משהוסרו האזיקים הוציא המערער מכליו דוקרן והחל לדקור בו את הרופא בראשו פעמים מספר. הרופא ניסה להגן על פניו בידיו והמערער לא הירפה עד אשר חובש וסוהר השתלטו עליו וכבלו אותו. תוך כדי המאבק בין המערער לסוהר ולחובש תקף המערער את הסוהר ובדוקרן הוסיף ודקר את החובש אף הוא. בשל כל אלה גזר עליו בית-המשפט המחוזי שבע שנות מאסר במצטבר לכל תקופת מאסר אחרת שהוא מרצה כיום.

הערעור הוא על גזר-הדין.

עורך-דין כתאנה הגיש הודעת ערעור מפורטת והוסיף והשלים דברים על-פה. בטיעוניו בכתב הסביר עורך-דין כתאנה את תיסכולו של המערער השפוט לשנות מאסר כה רבות, ואת כעסו על כך שהשרות הרפואי בבית הסוהר אינו מעניק, לדעתו, טיפול רפואי נאות לאסירים. כן הוסיף עורך-דין כתאנה וטען כי ממילא שפוט המערער למאסר עולם חובה (בעבירת רצח) וממילא אין בשבע שנות המאסר הנוספות כדי להעלות או להוריד.

לא מצאנו ממש בערעור ועל כן לא ביקשנו את תשובת המדינה.

כל הטענות שטען עורך-דין כתאנה לזכותו של המערער אין בהן כדי להצדיק את המעשים שעשה, בתוקפו באכזריות רופא שביקש לעזור לו.

אשר לטענתו של עורך-דין כתאנה כי ראוי היה לחפוף את העונש אשר הוטל על המערער לעונשי המאסר האחרים שהוא נושא בהם כיום, נאמר אך זאת, כי קבלת הטענה פירושה מתן חסינות לאסירי עולם לעשות כרצונם ולעבור עבירות פליליות חדשות לבקרים בעת שהותם בכלא. וכזאת, כמובן, לא יעלה על הדעת.

סוף דבר: לא מצאנו ממש בערעור ואנו מחליטים לדחותו.

היום, כ' באדר ב' תשס"ג (24.3.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

01044590_G04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il