ע"פ 4468/02 מוריס בן יאיר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן, על שסחר בחמש מנות של הירואין. בית משפט השלום מצא אותו אשם, לאחר שמיעת הראיות בעבירה המיוחסת לו וגזר עליו שמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמונה עשר חודשי מאסר מותנים בנוסף לפסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה. על פסק הדין הוגש ערעור, מטעם המערער, לבית המשפט המחוזי. עם הגשת הערעור נתבקש בית המשפט המחוזי, על ידי המערער, להורות על שחרורו מן המאסר, אותו כבר החל לרצות ולעכב את המשך ביצוע העונש, עד למתן פסק דין בערעור.

בית המשפט המחוזי סירב להיעתר לו, בציינו - כי קשה לקבוע שסיכויי הערעור המופנה כנגד ההרשעה טובים במיוחד וכי גם העונש אינו נראה מוגזם בחומרתו. עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי להחיש, ככל שהדבר אפשרי, את שמיעת הערעור.

היום, חוזר המערער על בקשתו. הוא סבור, כי ההרשעה אינה יכולה לעמוד והוא מביע את החשש לכך שירצה חלק גדול מעונשו טרם שיישמע הערעור. נראה כי חשש זה אינו סביר, בהתחשב בעובדה שמועד שמיעת הערעור נקבע ליום 17.6.2002. הטענה כי ההרשעה אינה מבוססת היטב אינה טענה כבדת משקל במקרה זה. אשר לעונש - אף אם יופחת בערעור, ספק אם יאלץ המערער לרצות עונש העולה על העונש הצפוי לו במקרה זה.

התוצאה היא שלא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי והערעור נדחה.