ע"פ 4472/03 מדינת ישראל נ. עקאף סקר

השופט א' גרוניס :

1.עאקף סקר (להלן - המשיב) הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט האשם חטיב) לאחר שמיעת ראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק ונשיאה והובלה של נשק. בית המשפט גזר על המשיב עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עשרים חודשי מאסר על תנאי. פסק הדין הוביל להגשתם של שני ערעורים, האחד ערעורו של המשיב נגד הרשעתו, והאחר הינו ערעורה של המדינה על קולת העונש.

2.המשיב מתגורר בכפר מסר. בין שתי משפחות המתגוררות בכפר קיים סכסוך אלים. בשעה 2 לפנות בוקר ביום 8.9.02 הגיעו שני אנשים לקרבת ביתו של וג'יה זועבי. בין יושבי הבית היה עומר זועבי (להלן - עומר). האנשים שהתקרבו לבית היו מזוינים ברובים. אחד מהם ירה ברובה שבידו לכיוון הבית. מספר רב של כדורים פגעו בבית וכן בכלי רכב שחנה בחצר. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא טענה המדינה, כי היורה היה המשיב. העד היחיד שזיהה את המשיב היה עומר. בית המשפט המחוזי מצא, כי עומר היה עד מהימן. המשיב העלה טענת אליבי. לדבריו, בעת הירי הוא שהה בביתו של אחיו עבדאללה, הנמצא במרחק לא רב מביתו של וג'יה זועבי. התברר, כי עבדאללה מסר באמרה במשטרה, כי הוא עצמו לא היה בביתו בשעה בה טען המשיב כי אחיו היה במקום.

3.בערעור על ההרשעה תוקף המשיב את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ומבקש, למעשה, כי ערכאת הערעור תהפוך לערכאה ראשונה. המקרה שבפנינו הינו מקרה מובהק בו לערכאה הדיונית נתונה עדיפות על פני ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הוא שראה ושמע את העדים, וכוונתנו במיוחד לעד עומר, שכאמור בית המשפט נתן אמון בדבריו. אין מדובר במקרה זה באחד מן אותם ערעורים בהם בית המשפט שלערעור יתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. מכאן שדין הערעור על ההרשעה להידחות.

4.בעוד שהערעור על ההרשעה נדחה, הרי דין ערעורה של המדינה על קולת העונש להתקבל.

כפי שתואר, המשיב ירה מספר רב של כדורים לעבר מבנה בו נמצאו בני אדם. נגרם נזק לרכוש, הן לבית והן למכונית שחנתה במקום. פוטנציאל הנזק חמור בהרבה, שהרי הירי עלול היה להביא לפגיעה בבני אדם. דעתנו היא, שבנסיבות העניין ראוי להעמיד את תקופת המאסר לריצוי בפועל על עשרים חודשים במקום עשרה חודשים וכך מוחלט. המאסר על תנאי יעמוד בעינו.