בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4479/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר (בדימ.)
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
חוזה אויקו
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.4.03 בת"פ 40011/02, שניתן על-ידי כבוד השופט א' שהם
תאריך הישיבה:
כ"ד בחשוון תשס"ד
(19.11.03)
בשם המערער:
עו"ד סיניה מוזס-חריזי
בשם המשיבה:
עו"ד יוסי קורצברג; עו"ד יובל עמית
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט אורי שהם) הרשיע את המערער בעבירות של ייצוא וסחר בסמים, קשירת קשר לייצוא ולסחר בסמים והחזקת סם שלא לשימוש עצמי – עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת סמים). למערער יוחסו שני מקרים, שבהם שימש, בשירות רשת סמים ישראלית, כבלדר של כ-200,000 כדורי M.D.M.A מהולנד לארצות-הברית, בתמורה לסך של 16,000 דולר שקיבל לידיו. חלק מן ההכנה לביצוע המעשה נערך בישראל. על המערער נגזרו שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים על-תנאי, שלא יעבור עבירת סמים מסוג פשע.
הערעור שבפנינו מכוון כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש. לעניין ההרשעה טוען המערער כי לא התקיימו יסודותיה של עבירת ייצוא הסם, שכן העברת סם בין שתי מדינות זרות אינה יכולה להיחשב "ייצוא" הסם. באשר לגזר-הדין, נטען כי העונש שהוטל סוטה מעקרון אחידות הענישה, שכן מפעיליו של המערער, שעמדו בראש רשת הסמים (להלן: ראשי הרשת), וחלקם בפרשה מרכזי לאין ערוך מחלקו שלו, נשפטו לתקופות מאסר בנות 12 שנה בלבד.
לאור טענה אחרונה זו של המערער החלטנו לעכב את ההכרעה בערעור עד למתן פסק-הדין בערעורים שהוגשו לבית-משפט זה בעניינם של שותפיו לפרשה. בפסק-הדין, שניתן בתאריך 19.2.04 על-ידי השופט סלים ג'ובראן, הוחלט לקבל את ערעור המדינה על קולת עונשם של ראשי הרשת, ולהעמידו על 17 שנות מאסר בפועל. ערעוריהם של יתר חברי הרשת על חומרת עונשיהם נדחו.
הגענו לכלל דעה, כי יש לדחות אף ערעור זה.
בטענות המערער לעניין ההרשעה אין כל ממש. סעיף 38 לפקודת הסמים, שכותרתו "עבירות חוץ", קובע:
אזרח ישראלי או תושב ישראל העושה מחוץ לישראל מעשה שאילו נעשה בישראל היה עבירה לפי פקודה זו רואים אותו כאילו עבר עבירה בישראל.
סעיף זה, על-פי תכליתו, נועד להרחיב את תחולתם הטריטוריאלית של דיני העונשין הישראליים ככל שהדבר נוגע לעבירות סמים. עבירות אלה הן מן החמורות שמעשים הפליליים, ומטיבן שהן בעלות ממד גלובלי החוצה גבולות ויבשות. הדין מייחד איפוא הוראה, המאפשרת להטיל אחריות פלילית גם במקרים שבהם המעשה הפלילי בוצע כולו מחוץ לישראל. במקרה כזה, במקום הזיקה הטריטוריאלית נדרשת זיקה פרסונאלית, במובן זה שעל מבצע העבירה להיות אזרח המדינה או תושבה.
בעניין זה נקבע, כי על אף הכותרת "עבירות חוץ", מתייחס הדין לעבירות סמים מסוג זה כאילו היו עבירות פנים. ראו דברי השופט אליהו מצא בע"פ 4002/01 קורקין נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(4) 250, בע' 256. מתכליתה האמורה של פקודת הסמים מתחייבת המסקנה, כי גם במקרה שבו חלק מן העבירה בוצע בישראל וחלקה בחו"ל, ניתן להטיל אחריות פלילית לפי הפקודה.
טענת המערער, כי אין הדבר עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 7 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, המגדירה "עבירות חוץ" כעבירה ששום חלק ממנה לא בוצע בישראל, אינה יכולה לשנות ממסקנה זו. שכן, על אף ההבדל הסמנטי – הגם שאינו רצוי כלשעצמו – בין שני דברי החקיקה, הרי מן הבחינה המהותית שניהם מכירים, בהתקיים התנאים המתאימים, בעקרון הרחבת האחריות הפלילית אל מעבר לגבולות המדינה.
במקרה שבפנינו, לו היה הסם מועבר לישראל או ממנה, היה קם יסוד להרשעה בעבירה של ייבוא או ייצוא סם מסוכן. סעיף 38 לפקודת הסמים מקים יסוד זה על אף שהסם הועבר בין שתי מדינות זרות, ואין בו כדי לשלול את תחולת פקודת הסמים, על- אף שחלק מהעבירה בוצע בישראל.
באשר לעונש, הרי משהחמיר בית-משפט זה בעונשם של ראשי הרשת במידה ניכרת, שוב לא יוכל המערער להישמע בטענה כי עונשו חמור מדי ביחס לחלקו בפרשה. לא ראינו איפוא להתערב במסקנת בית-המשפט המחוזי, אשר שקל את חומרת מעשיו של המערער כנגד נסיבותיו האישיות וגזר את דינו כפי שגזר.
אשר-על-כן, הערעור נדחה על שני חלקיו.
ניתן היום, י"ז באדר תשס"ד
(10.3.04).
ש ו פ ט ת (בדימ.) ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת