ע"פ 4491/17 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בשורה ארוכה של עבירות מין שביצע במתלוננת, החל מגיל 12 ואילך, תוך ניצול העובדה שנתפס בעיניה ובעיני משפחתה כמנהיג הקהילה עליה היתה פרוסה חסותו כרב.

כתב האישום מגולל סדרה של מעשים

מיניים שביצע המערער במתלוננת, תוך הסלמה של המעשים. בגין כל אלה הורשע המערער בעבירות הבאות: מעשים מגונים (מספר רב של עבירות), לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); מעשים מגונים (מספר רב של עבירות), לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק; אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק; בעילה אסורה בהסכמה (מספר רב של עבירות), לפי סעיף 346(א)(1) לחוק; מעשה סדום (ריבוי עבירות), לפי סעיף 347(א)(1) לחוק; פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

2.

במסגרת הסדר הטיעון עתרה המאשימה להשית על המערער עונש של 7 שנות מאסר. בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה ו"בשים לב להלכה הפסוקה בדבר כיבוד הסדרי טיעון, בלב כבד" כיבד את הרף העליון של ההסדר והשית על המערער, בין היתר, מאסר בפועל של 7 שנים.

3.

על חומרת העונש נסב הערעור שבפנינו.

לטענת המערער, היה על בית המשפט להתחשב, במסגרת הסדר הטיעון, בנימוקים לקולא, כמו נסיבותיו האישיות של המערער, ובהתאם להשית על המערער עונש הנמוך מהרף העליון של הסדר הטיעון.

4.

נאמר בקצרה, כי דין הערעור להדחות.

כפי שציין בית משפט קמא והדגים בפסקי דין שפירט בהכרעת דינו, העונש שהושת על המערער בנסיבות העניין הוא אף על הצד הנמוך. המערער ניצל את מעמדו בקהילה ואת יחסי התלות והאמון בינו לבין המתלוננת, שאותה הפך בהדרגה למעין שפחת מין.

לכך יש להוסיף את נקודת המוצא לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, ולא זה המקרה שבפנינו.

5.

סופו של דבר, שלא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.